עשה לך שתי חצוצרות כסף. פי' ב' חצי צורות, ע"ד על דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. כי האדם הוא רק ד' מ', דיבו"ר מלכו"ת שורה בו, וכשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם נעשה אד"ם. והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות כדי שיהיה אחדות עם האדם, שלא [היה] יכול לסבול את בהירתו. והאדם צריך לפרוש את עצמו מכל הגשמיות [כל כך] עד שיעלה דרך כל העולמות ויהיה אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל ממציאות, ואז יקרא אדם. וזהו על דמות הכס"א, שהוא ית' מכוסה שם, ע"ד וענן ואש מתלקחת. וענן, פי' [כי] מקודם חשכות שורה באדם שאינו יכול להתפלל בהתלהבות, ואח"כ ואש מתלקחת, שבא להתלהבות. וזהו דמות הכסא, שהוא ית' מכוסה. כמו מרא"ה אדם, [ר"ל]1 כמו שנתעורר בו כך נתעורר [למעלה] אצלו ית'. אם נתעורר בצדיק אהבה נתעורר למעלה אהבה, וכן כל המדות. וזהו כשמביא את עצמו בהזדככות גדול למעלה מכל העולמות ויהיה אחדות עמו ית', כמו שהוא ית' אינו חושב רק [להטיב] (את) [על] האדם, שכל מה שחושב אינו אלא בשביל האדם. ע"ד כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני. (הגה"ה2 כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל שיקבלו את התורה.) וכל העולמות וכל המלאכים [נ"א: וכל העולמות העליונים וכל המדות] הם ברשותו והוא בהם כמלך בגדוד, וכמ"ש דוד המלך ע"ה וחסידיך ירננו, ואיתא בזוהר לויך ירננו הוה ליה למיכתב, אך כמו שהוא [נ"א: שהצדיק] רוצה כך רוצה הקב"ה. ואפילו זיווג האבות [נ"א: ביאות האמורות באבות] היא תורה שלימה, [דהא כתובים בתורה]. ואילו נחסר ויבוא גם אל רחל [וגו', או] ויאהב יעקב את רחל, היה הספר תורה פסולה, שהכניסו הקב"ה בהם [נ"א: כי עשו הכל בדביקות הש"י], והיה להקב"ה תענוג בהם, [ונעשה מזה תורה], ואורייתא וקב"ה חד. ואף על פי שהוא גשמיות גדולה נתענג הקב"ה בהם. וזהו שתי חצוצרות כסף. שהאדם הוא חצי צורה שהוא רק ד"ם, ואל"ף לבד כביכול ג"כ אינו צורה שלימה [נ"א: והקב"ה נקרא אלופו של עולם]. אמנם כשיתדבקו יחד נעשה צורה שלימה. כס"ף לשון תאוה, שתהא אתה [נ"א: תמיד] מתאוה להקב"ה, והקב"ה יאהב אותך. על דרך משל3 האב שאוהב את הבן והבן אוהב את האב שהם גוף אחד שיש להם געגועים זה על זה, וכל אחד בעצמו אינו בשלימות ואינו רק חצי צורה, ושניהם ביחד הוי צורה שלימה, והנמשל מובן.