לזכות הוא מבחי' החסדים וידוע במדות שבשכל שנמשך בהן מבחי' מוחין דאימא לזכות ולחוב כמו עד"מ שכל המטה כלפי חסד וזכות או שכל המטה כלפי חוב זהו הנק' מדות שבשכל ואותו שכל המטה כלפי זכות נק' עדה מצלת שכולן מטים שכלם כלפי זכות וחסד ואותו דעה ושכל המטה כלפי חוב ודין נק' עדה שופטת לדין וחוב וכל א' כלול מכשנגדו והן חו"ג שבכל מדה מז' מדות שבשכל וה"ח וה"ג שבכל א' הרי הוא ז' פעמים יו"ד שהוא מספר ע'. אך בחי' ההכרעה להכריע מזכות לחוב או להיפך מחוב לזכות זהו בהכרח בא מלמעלה ממקור זה השכל שבמדות דבינה שמטה לזכות או לחוב מאחר שזה השכל שקול הוא בב' דיעות חלוקות זה מזכה וזה מחייב כמו ל"ה מזכין ול"ה מחייבין והא' הנוסף על המחייבין או על המזכין על ידו עיקר גמר המשפט אם לזכות או לחוב הרי ודאי שרש הטיי' זו להכריע משקל זה בא מאור שכל העצמי שלמעלה מכל השכליי' והסברות של הב' דיעות החלוקות והוא מבחי' פנימי' אור השכל כמו שהוא בעצם טרם בואו להיות שכל השייך לפסק דין בזכות וחוב לבד שאינו רק שכל שבמדות דבינה כידוע אבל אור פנימי' המוחין דבינה עצמה שמתייחד באור אבא משם בא ההטיי' להכריע בשכל שבמדות דבינה מזה לזה כמו קו המשקולת שמכריע לכף זו כו' וממילא מובן שקודם בא ההכרעה מפנימי' בינה שמקבל מע"ב דחכ' עדיין לא נגמר פסק דין בשכל שבמדות לזכות או לחוב כלל כי בחי' אור אימא עצמה למעלה עדיין מבחי' התחלקות חוב וזכות כמ"ש במ"א בענין עומק המושג דבינה עדיין לא נודע האיך יטה השכל אם לזכות כו' ומשם יוכל להתהפך הדבר גם מאותו שכל שכבר יצא לחוב מבחי' שכל שבמדות דבינה להיות להיפוך להטות באותו שכל עצמו לזכות מלבד מה שימצא שכל מחדש להיות ממנו בחי' הכרעה והטיי' משכל וטעם המחייב לזכות כנ"ל (וזהו ענין ע"ב דס"ג שזהו חכם בבינה ס"ג דבינה וח' העודפי' הן ח' אותיות דב' שמות חו"ג דאבא המכריע במוחין שבמדות דבינה) והוא ע"י האחד הנוסף על המחיייבין או על המזכין כנ"ל ונמצא מובן דמי שיצא מב"ד של ע"א זכאי הרי ודאי נמשך שרש של זה החסד והזכות מבחי' החסד שבמדות שבלב להצילו מן המות בפו"מ שנק' עדה מצלת בחסדי' בפו"מ מפני טעם ושכל המטה כלפי זכות שהוא בחי' חסד במדות דבינה וכל מי שיצא מב"ד חייב למות בדין בפו"מ שנק' עדה שופטת לדין שרש של הדין מבחי' הגבורה והדין שבמדות שבלב שנלקח מטעם ושכל המטה כלפי דין במדות דבינה כו' ואעפ"י ששקולין היו נמנו ורבו המזכין או המחייבין ע"י המכריע כנ"ל (ולא שהמכריע אומר שכל חדש להכריע על ידו לזכות או לחוב אלא שע"י נתרבה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור