העבודה שהי' מצטער בה הרבה והי' מסופק יותר על ההיפוך וכמ"ש הלך ילך ובכה נושא משך הזרע אולי ירקב ויפסיד וכן בפיזור ממונו במו"מ וכה"ג ואחר הצלחתו בא יבא ברנה נושא אלומותיו מטעם הנ"ל (וכמ"ש במ"א דלכך רננה ברמשא בכלות העבודה דאדם בשדה כשנושא אלומותיו כו' ושמחה בצפרא בחסד דבוקר אור) ובחי' רנה ושמחה כדוגמא זאת יובן בכלות כל המעשה דבירורי' דוי"ו ימי המעשה וכל אשר עשה כשהוא טוב מאוד כנ"ל. ע"כ אומרים מזמור שיר זה בליל שבת כי אז עלי' כל הבירורי' מכל ימי החול והיינו כי שמחתני ה' בפעליך דוי"ו ימי המעשה במעשי ידיך ארנן וד"ל. (אך א"כ מה זה שא' כי שמחתני ה' כו' דזהו משמע דהמעשה של הבירורי' שייך לשם הוי' דז"א ובחי' המל' אומרת להוי' שמחתני בפעליך במעשי ידיך כו' והלא כל הבירורי' הוא בבחי' שם ב"ן דמל' דוקא כידוע הענין הוא משום דכח הדכר הוא בנוק' ליתן לה עוז וכח לברר כי האיש דרכו לכבוש כו' כמ"ש במ"א וכמ"ש תנו עוז לאלקים שנותן עוז וכח לאלקים שם ב"ן לברר וא"ל לא הי' הצלחה בבירור זה משם דבחכ' אתברירו דהיינו בבחי' מ"ה דז"א כידוע לכך א' כי שמחתני הוי' דוקא ועל שמו נקראו פעליך ומעשי ידיך כו' וד"ל). ולהיות כי עיקר הבירורי' הוא בבחי' גדלות המוחין דג"ר דאו"א שבז"א שנמשך במל' כידוע. אך בחול מלובשים בדרך ירידה ובתשלום הבירור עולין בעילוי למע' וזהו ממש כדוגמא דלעתיד בתשלום כללו' הבירורי' דכל וי"ו אלפי שני דהוי עלמא שע"ז נאמר בכלל בא יבא ברנה נושא אלומותיו כו' א"כ מ"ש במעשי ידיך ארנן היינו בכנור של יו"ד נימין שהוא עלי עשור דוקא כמו לעתיד ואחר דבכל שבת יש בו הארה דלעתיד בכלל רק שהוא בדרך פרט משלימות כל הבירורים של וי"ו יומין דחול הזאת. וזהו ענין הנתינת טעם למה עלי עשור דוקא כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן בתשלום טוב המעשה שהוא טוב מאד כנ"ל וד"ל. ואח"כ א' מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך שזהו מדבר בשלימות אור התענוג הפשוט שבעצמות שנעשה מצד העלאת העונג מסוף מעשה דוקא כשהוא טוב מאד כנ"ל. כמשל המתענג בעצמותו ממש מטוב פעולתו שנתוסף ע"י בעצמות התענוג אור גדול מלבד מן התענוג שמצד עצם טוב הפעולה כידוע ומבואר במ"א עז"א מה גדלו מעשיך ה' דהיינו שמגדולת מעשיו שבא למטה בהתפשטות נתעלה בבחי' גדלות עצמותו ממש שלגדולתו אין חקר כלל (וכנ"ל בפי' שמו הגדול שיש בו ב' מדריגו'. הא' בירידתו למט' וכמו אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו כשמהולל מאוד בריבוי עולמות. והב' בגדולת עצמותו שנק' שמך עליון כמו שהי' הוא ושמו בלבד קודם הצמצום). וזהו מה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור