להיפך שבא לידי גילוי בשמחה וכך יובן בחול באו"א דיצירה רק שהוא בבחי' הקטנות דדבור שביצירה בשביל העשי' והיינו מזמור לתודה שבחול כו' וד"ל. באו לפניו ברננה הנה מבואר במ"א דשמחה בצפרא ורננה ברמשא כו' שהעבודה בשמחה הוא בהתחלת היום בעבודה שבלב בתפלה ובשמחה של מצוה כל היום כו' ולאחר תשלום העבודה בכלות היום דהיינו בלילה נק' רינה שהוא למעלה מן השמחה שבצפרא כי זהו שלימות השמחה לאחר תשלום כל העבודה כמשל אדם ששמח בכלות מעשיהו בכי טוב שאז מרנן דוקא בקול רינה כמו בא יבא ברינה כו' והוא הנק' שיר שעולה מעלה מעלה דהיינו בפנימי' ועצמי' התענוג שלמע' גם מעונג שבחכ' כו' וזהו באו לפניו ברננה לפניו ממש בפנימית הכת' שהוא פנימית עונה"ע הפשוט כו' כמבואר במ"א בפי' ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו ממש כו' ואחר העבודה בשמח' באו לפניו ברננה דוקא לפני שם הוי' דחכ' כו' וזה שייך בחול דוקא שאז זמן העבודה בבירורין דרפ"ח דל"ט מלאכות כו' כמ"ש ששת ימים תעשה מלאכה כו' אבל במזמור שיר דיום השבת לא הזכיר רק הודאה ולא שמחה שהרי א' טוב להודות כו' ולא הזכיר עבודה בשמחה כלל כי אז רק בחי' עונג שבפנימי' ועצמו' כמ"ש אז תתענג על הוי' כו' (והוא בבחי' פנימי' אבא שהוא פנימית ע"י) והשמחה נכלל בו כנ"ל אך להיות שהעונג שבשבת בא מסיבת העבודה בשמחה שבחול כמשל אדם ששובת ונח ממלאכתו שמתענג מטוב מלאכתו שעשה בשמחה דוקא וז"ש כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן וקאי זה על ימוהמ"ש שאז נא' עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה ושמחה ורננה זו שבחול מפעליך ומעשיך ע"כ טוב להודות לה' בשבת וה"ז כמו נתינת טעם לדבר למה טוב להודות כו' כי שמחתני כו' בחול וד"ל. דעו כי ה' הוא האלקים מבואר למע' שהוא היחוד מיש האמיתי דהוי' ליש דאלקי' גימט' הטבע שבא בדעת והשגה כו' והיינו בחול דוקא וזהו הוא עשנו ולא אנחנו ול"ו קרי להעלם עצמי' יש האמיתי ולא כ' שלא אנחנו היש והוא ההודאה שמודים אנחנו כו' כדעה עליונה שמיש לאין דכלא חשיב והיינו עמו וצאן מרעיתו כעבדים ביטול היש לאין כו' אבל בשבת טוב להודות לה' כו' בחי' עצמיות כבנים שאז יחוד פנימית דאו"א להוליד נשמות כו' וכמ"ש אות היא ביני ובין בני ישראל כו' וזהו טוב להודות בהודאה עצמיות מעצמיות התענוג כו' והוא בחי' נשמה יתירה שנק' נשמת כל חי כו' כמ"ש בענין צדיק כתמר יפרח כו' למעלה וד"ל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור