עומדת, ר"ל במדרגתה. וע"ז הצד מן השאלה נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו. ר"ל כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות, וכן כל זכרון מקום שבא באלקים כו', כאמרו הנה מקום אתי, מדרגת עיון והשקפת שכל, לא השקפת עין כו' עכ"ל. וכ' האפודי ופי' ברוך כבוד ה' כך הוא לפי דעתי כבוד ה' והם הנמצאות כולם הם מושפעות ממדרגתו וממעלתו ית' ועוצם חלקו במציאות כאלו יאמר כבוד ה' ברוך ממקומו עכ"ל, וזה כעין מ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה כי על כל כבוד חופה פי' ברוך כבוד ה' היינו מל' דאצי' ממקומו מבחי' כבוד עילאה היינו חכמה עילאה, דלפ"ז פי' ממקומו היינו משרשו וממקורו שמקור ושרש המל' נק' מקומו, וזה ע"ד פי' הרמב"ם שהשי"ת נק' מקום ע"ש עוצם מעלתו.
ב ברבות ויצא פס"ח ע"פ ויפגע במקום ר' הונא בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום (ועיין במשנה ספ"ה דסוטה) שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתי' הנה מקום אתי בפ' כי תשא ל"ג הוי הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ופי' המ"כ כלומר מדכתיב הנה מקום אתי משמע המקום יש לו שכונה אתו ולא הוא במקום, א"ר יצחק כתי' מעונה אלקי קדם, ס"פ הברכה, אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונה של עולמו, ואם העולם מעונו, מן מה דכתיב ה' מעון אתה הוי הקב"ה מעונה של עולמו, א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך, הסוס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפלה לסוס, שנאמר כי תרכב על סוסיך, חבקוק ג' עכ"ל, וכ' המ"כ ובירושלמי גריס לא הסוס סובל את הגבור אלא הגבור סובל את הסוס, ופי' רוכב כ' המ"כ שהוא מ"ש רוכב בערבות רוכב שמים עכ"ל, והנה סוסים הם אותיות שכמו שהסוס מוליך את הרוכב כך ע"י האותיות נמשך גילוי החכמה וכמ"ש בת"א בפי' וסוס אשר רכב עליו המלך בד"ה יביאו לבוש מלכות יעו"ש, והאותיות הם טפלי' לגבי החכמה המלובש בהם וא"צ לומר לגבי עצמות אוא"ס שלמעלה מהחכמה כו', ועכ"פ לפ"ז למדנו מהמדרש שבחי' מקום זהו האותיות הנק' סוסים כי הן ממכ"ע ועל זה נאמר הנה מקום אתי שבחי' אותיות הנ"ל שהן מקום וחיות העולמות הן אתי שהן טפלים ובטלים אליו ית'.
ג בעמה"מ ש"א רפ"א דף א' סע"א כ' וכוונת הכתוב הנה מקום אתי ונצבת על הצור והיה בעבור כבודי וגו' הוא כך הנה מקום אתי דהיינו בתוכי עומדים כל העולמות שבראתי עכ"ל, וזהו כמש"ש לעיל מיניה מה עשה בעל הרצון שיער בעצמותו ית' רוחב ואורך העיגול של חלל עמידה העולמות הנזכרים, ואותו האור שבתוך העיגול צמצם וקבץ מיניה וביה כו' ונשאר מקום פנוי כו' נמצאו כל העולמות עומדים אח"כ בעיגול זה העומד באור עצמותו ית' וז"ס הכתוב הנה מקום אתי וארז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ועז"נ אני ראשון ואני אחרון עכ"ל. נמצא לפ"ז פי' הוא היינו סוכ"ע העיגול הגדול המקיף את החלל ומקום פנוי שבחי' העולם הוא החלל ומקום פנוי שבו עומדים כל העולמות, ואור הסוכ"ע ומקיף את החלל ומק"פ זהו ענין הוא מקומו של עולם, וכ"כ בשער ח' היינו שער אדם קדמאה סתם, רפ"ט וז"ל ונתחיל מן בעל הרצון שהוא ראשון ואחרון כי כל העולמות עומדים בתוכו שנאמר הנה מקום אתי הוא מקומו של עולם ואין העולמות מקומו עכ"ל, וכ"כ בשער או"א פמ"ו דע"ט סע"ב וז"ל והחלל שנשאר באותו מקום כו' שמסבב אותו בעל הרצון מקצהו עד קצהו כו' כמשארז"ל ע"פ הנה מקום אתי הוא מקומו של עולם כו' כי הוא תופס הכל ובתוכו עומדים כל העולמות עכ"ל, וכ"כ בשער קרית ארבע ר"פ קנ"ב וז"ל שכל העולמות עומדים בתוך עצמותו של א"ס ב"ה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור