ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"א

317

(הנחה בלתי מוגה)

שלח

לך אנשים ויתורו את ארץ כנען גו'²²²⁸. ומבאר הצ"צ באוה"ת²²²⁹ שבלשון יתורו יש כמה פירושים, כדאיתא בשהש"ר²²³⁰ ע"פ²²³¹ ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, מהו ולתור בחכמה, לעשות תייר בחכמה, הה"ד ויתורו את ארץ כנען. ד"א לדרוש ולתור ולהותיר. וכ"ה בקה"ר²²³² ע"פ4 ונתתי את לבי, מהו ולתור, לעשות תואר לחכמה, כמד"א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, ד"א לתור להותיר. וא"כ, הרי זה בא ללמד ונמצא למד, דגם בענין לתור את ארץ כנען יש לפרש ג"כ לשון להותיר, וגם מענין תייר ותואר. ומכל זה מובן, דמ"ש לתור את ארץ כנען הוא לא רק לשון תייר ומורה דרך, אלא הוא גם לשון תואר, ויתירה מזה, שהוא גם לשון יתרון והוספה, וכמבואר שם שיש לפרש ענין ויתורו את ארץ כנען ע"ד מ"ש²²³³ ויתרון ארץ בכל היא גו'.

ב) וממשיך

לבאר היתרון שנעשה ע"י ההליכה לארץ כנען, ע"פ מ"ש²²³⁴ שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך. וביאור הענין, דהנה, יש יתרון ומעלה בחכמה הבאה ע"י הקדמת העדר ההבנה (סכלות) דוקא, שכשלומד סוגיא ואינו מבין ויש לו קושיות וכו', הנה מצד הקושי שבסוגיא ה"ה מייגע את עצמו להבין את הענין, ועי"ז דוקא מגיע לשלימות נעלית יותר בשכל, שאז מתורצות הקושיות שהיו בתחלה. וכן הוא בתלמיד המחכים את רבו²²³⁵, שמלבד זאת שהתלמיד צ"ל באופן של ביטול מוחלט אל הרב, כדאיתא בגמרא²²³⁶ שצ"ל שפתותיו נוטפות מור, שזהו"ע הביטול, הנה תלמיד אמיתי הוא המחכים את רבו ע"י ריבוי הקושיות ששואל את רבו, שעי"ז מגיע הרב לעמקות נעלית יותר בשכל מכמו שהי' לפנ"ז. וכדאיתא בגמרא ב"מ²²³⁷ דכד נח נפשי' דריש לקיש הוה קא מצטער ר' יוחנן בתרי' טובא, אמרו רבנן מאן ליזיל

318

ליתבי' לדעתי', ניזיל ר' אליעזר בן פדת דמחדדין שמעתתי', אזל יתיב קמי', כל מילתא דהוה אמר ר' יוחנן, אמר לי' תניא דמסייעא לך, אמר, את כבר לקישא (בתמי'), בר לקישא כי הוה אמינא מילתא, הוה מקשי לי כ"ד קושייתא, ומפרקינא לי' כ"ד פרוקי, וממילא רווחא שמעתא, ואת אמרת תניא דמסייע לך, אטו לא ידענא דשפיר קאמינא, והיינו, שדוקא מצד הקושיות דר"ל אז רווחא שמעתא, כי ע"י הקושיות מגיעים לשכל נעלה ועמוק יותר, כיתרון החכמה מן הסכלות. וכמבואר במ"א²²³⁸ שמטעם זה הלכה כבבלי לגבי הירושלמי, כי בתלמוד ירושלמי הלימוד הוא באופן דאור ישר, שאין שם כ"כ מחלוקת וקושיות וכו', אלא הכל הוא באופן דשפיר קאמינא, משא"כ בתלמוד בבלי יש הרבה קושיות, העלמות והסתרים וכו', וכמאמר²²³⁹ במחשכים הושיבני²²⁴⁰ זה תלמודה של בבל, ולכן הלכה כבבלי, כיון שדוקא ע"י הקושיות מגיעים לעומק יותר, כיתרון החכמה מן הסכלות.

והנה

כשם שהיתרון שבחכמה הוא מן וע"י הסכלות, כן הוא גם ביתרון הארץ (יתרון ארץ בכל הוא), שהיתרון הוא מחמת הירידה וההעלם שבארץ, שהרי ארץ בפשטות הוא תחתון שאין תחתון למטה ממנו, ודוקא משום זה יש בארץ יתרון ומעלה גדולה ביותר, כמבואר באגה"ק²²⁴¹ שכח הצמיחה, שהוא מעין ענין התהוות יש מאין, הוא בארץ דוקא. וזהו גם מ"ש ויתורו את ארץ כנען דוקא, שהיתרון הוא (גם) מצד היותה ארץ כנען, דאף שנאמר בפ' אחרי²²⁴² כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה גו' וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו גו', וכפירוש רש"י שמעשיהם של מצריים ושל כנענים מקולקלים מכל האומות וכו', וא"כ, מהי המעלה של ארץ כנען, הנה כשם שהי' יתרון מיוחד מארץ מצרים, וכמ"ש²²⁴³ וינצלו את מצרים, שעשאוה כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן²²⁴⁴, היינו שביררו שם ניצוצות קדושה עליונים ביותר (כדאיתא בקבלה ובחסידות²²⁴⁵), כמו"כ יש יתרון מיוחד מצד ארץ כנען, שלהיותה במדריגה תחתונה ביותר, יש בבירורה יתרון האור הבא מן החושך דוקא.

319

ג) וזהו

ענין שילוח המרגלים לתור את הארץ, שזו היתה ההכנה לצאת מן המדבר ולהכנס לארץ ישראל. דהנה²²⁴⁶, בהיות בנ"י במדבר היתה עיקר עבודתם בענין הרוחניות, לימוד התורה וכו', שהרי בהיותם במדבר היו ניזונים ע"י המן, ואמרו רז"ל²²⁴⁷ לא ניתנה תורה כו' אלא לאוכלי המן, משא"כ עסק המצוות לא הי' עיקר עבודתם, לא מיבעי מצוות התלויות בארץ שלא היו שייכים במדבר, אלא אפילו מצוות שאינן תלויות בארץ, הרי עיקרם התחיל כשנכנסו לארץ, שאז התחילה עיקר העבודה בדברים גשמיים. אך דוקא ע"י הכניסה לארץ ישראל, היינו הירידה להתעסק עם דברים ארציים וגשמיים, הנה עי"ז נעשה יתרון האור. ולכן, אף שישנה הנהגת רשב"י וחבריו שהיתה תורתן אומנתן²²⁴⁸, וכפי שאמר²²⁴⁹ אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה כו' תורה מה תהא עלי', מ"מ, הפסיק רשב"י עצמו לעשיית סוכה ולולב (כדאיתא בירושלמי²²⁵⁰), ועוד זאת, הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, ודוקא אלו שעשו כר' ישמעאל שאמר שההנהגה צ"ל כמ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך²²⁵¹ [שבזה נכללים כל ל"ט המלאכות בעניני העולם שבהם נעשים כל המצוות²²⁵²], עלתה בידן22. וזהו גם מה שנמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה²²⁵³, כידוע הפירוש בזה²²⁵⁴, שגדלות התלמוד היא בזה שמביא לידי מעשה, שמזה גופא מובן גדלות המעשה. ועוד זאת, כדאיתא בכתבי האריז"ל שלעתיד לבוא יהי' מעשה גדול²²⁵⁵.

ד) אמנם

אעפ"כ סדר העבודה הוא שלפני ההתעסקות בעניני העולם צ"ל הקדמת לימוד התורה, כמבואר בשו"ע אדה"ז²²⁵⁶ שבהתחלת היום צ"ל ענין התפלה, ואח"כ מבית הכנסת לבית המדרש²²⁵⁷, לימוד התורה, ורק אח"כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ22, שזוהי ההתעסקות בעניני העולם. וכמו בכללות ישראל שבתחילה היו במדבר ואח"כ נכנסו לארץ. וזהו גם מה שהמרגלים שהלכו לתור את הארץ היו אנשי משה

320

דוקא²²⁵⁸, שמשה עיקרו הוא תורה, וכמ"ש²²⁵⁹ זכרו תורת משה עבדי, לפי שמסר נפשו עלי' לפיכך נקראת על שמו²²⁶⁰. ובכחו של משה, בכח התורה, הולכים תחילה לתייר בארץ, לברר את הארץ באופן של תיור, ואח"כ מוסיפים בה תואר, שמגלים בהגשמיות הענין שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו²²⁶¹, ואח"כ עולים למדריגה הכי העליונה, ויתורו לשון יתרון, שמקבלים תוספת אור מהארץ דוקא, ע"ד נקבה תסובב גבר²²⁶².

ה) וע"פ

כל הנ"ל יובן תוכן ההוראה לדורות מפרשה זו בעבודת האדם, שצ"ל ההתעסקות גם בדברים גשמיים, ואם טוען שירא ומפחד מזה, הנה על זה ישנה תפלת משה רבינו שיצליח בעבודתו (כפי שהתפלל עבור יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים²²⁶³), לפי שבכל מקום שיהודי הולך הרי אינו לבד, אלא הקב"ה הולך עמו כביכול, ולכן, עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה²²⁶⁴, ובאופן דטובה הארץ מאד מאד²²⁶⁵, מאד ב"פ, כמבואר בלקו"ת פרשתנו²²⁶⁶. ועי"ז יקויים בקרוב ממש היעוד שיעמוד מלך מבית דוד כו' וילחום מלחמת ה' וינצח ויבנה מקדש במקומו²²⁶⁷ – במקום גשמי דוקא, שנעשה מקום התפלה [שלכן צריך להתפלל לכיוון ביהמ"ק, לפי שכל התפלות עולות דרך ביהמ"ק²²⁶⁸], וגם מקום תורה, שמשם תורה והוראה יוצאת לכל העולם כולו²²⁶⁹. וכן תהי' לנו, בעגלא דידן, ובקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה.

______ _l ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org