ואפ"ל משום שיש בזה ב' בחי' טוב. היינו טוב לשמים וטוב לבריות. לכן מועיל יותר משאר זכיות שהן טוב לשמים. דמה"ט אוכל פירותיהן בעוה"ז. עמ"ש מזה ע"פ כבד את אביך. ודבריו נובעים מהגמ' פ"ק דברכות דף ח' ע"א דפי' פדה בשלום כשעוסק בתורה וגמ"ח כו'. וכן במדרש פי' שרבים התפללו עליו. כשמחצה זכיות אך הזכיות הן מגמ"ח מועיל לו לפי שיש בהן ב' בחי' טוב:
(ב) פ"ק דברכות דף ח' ע"א ר' נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס איוב ל"ו וכתיב פדה בשלום נפשי כו' כי ברבים היו עמדי (שהתפללו עמי) אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כאלו פדאני כו'. ופירש"י פדה בשלום כל העוסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתיב וכל נתיבותיה שלום משלי ג' וכן גמ"ח נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום עכ"ל רש"י. והמתפלל עם הצבור זהו ענין כי ברבים היו עמדי. וכ' מהרש"א הן הן ג' עמודי העולם ששנינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח (הג"ה ענין ג' דברים הם חג"ת ות"ת הוא בריח התיכון המבריח כו' ועמ"ש בהגהות לד"ה בחדש השלישי בת"א פ' יתרו וזהו ענין נחלה בלי מצרים. ומ"ש בלק"ת בד"ה יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ומ"ש בענין ג"פ קדוש בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י. ומ"ש בד"ה מחר חדש בענין פי' ושלשת תרד מאד יעו"ש. ובד"ה נאוו לחייך מתורים בענין והייתם לי סגולה כו'. ובד"ה ובגפן שלשה שריגים כו'. ולהעיר מענין והחוט המשולש עכ"ה) והיינו בזמן שבהמ"ק קיים. ועכשיו שאין בהמ"ק קיים התפלה של צבור היא במקום עבודת צבור שהן התמידים שנקרבים בכל יום (עמ"ש מענין צבור בד"ה דרשו הוי' בהמצאו דארז"ל דקאי על עשיית. ומ"ש בכל קראנו אליו כאן לצבור. הרי הצבור ממשיכים בכל יום מבחי' המאיר בעשי"ת. ועשי"ת הם ע"ס דבינה הנק' תשובה ובבינה מאיר התגלות עתיק לכן הם ימי רצון גלוי יג"מ הרחמים. משא"כ בכל הימים ההארה מז"א ששם יש חו"ג. וא"כ כח הצבור להמשיך בכל יום מהבינה שבה מאיר עת"י. ועוד כמ"ש בזח"א פ' חיי קכ"ג א' בענין חיי שרה דשבע שנה הם ז"ת שהם בחי' יחידות ועשרים שנה נק' חו"ב ששם בחי' עשיריות. שכל א' כלול מיו"ד משא"כ בז"ת ומאה שנה הם בא"א יעו"ש נמצא ליחיד מאיר מבחי' ז"א ששם מקום היחידות אבל לעשרה מאיר מבחי' בינה ששם בחי' עשיריות וכשהצבור הם רבים יותר ממשיכים מלמעלה יותר כי מאה בא"א כו' כנ"ל. וזהו ברוב עם הדרת מלך. ועמ"ש בפ' לך ע"פ מה תתן לי כו'. וא"כ י"ל פי' כי ברבים היו עמדי שדוד אע"פ שהיה יחיד כיון שכל ישראל תלוים בו ה"ל כמו רבים וזהו כי ברבים היו עמדי ועי"ז נמשך לו מבחי' ע"ק המאיר בבינה ע"ד בכל קראנו אליו כו'. ועל"ק סעי' יו"ד. ובענין התמידים עמ"ש במ"א ע"פ מ"ש בילקוט פ' פינחס בענין כבשים בני שנה שהם מכבסים עונותיהם של ישראל. ע"ד אם יהיו חטאיכם כו' כצמר יהיו ושער רישי' כעמר נקא. וזהו ע"י שהם קרבנות הצבור בחי' בכל קראנו אליו כמו עשי"ת לכן כמ"כ מעלת התפלה בצבור דוקא שאז הוא דומה ממש לתמידין שהם קרבנות הצבור ועי"ז יפה כחן שהם מכבסים כו' ע"י ושער רישי' כעמר נקא כו' ועי' אג"ה סי' כ"ח. משא"כ קרבן יחיד כו'. רק דהע"ה כחו גדול שנאמר כי ברבים היו עמדי כו'. ומעלת הצבור היינו כי אכל בי' עשרה שכינתא שריא. היינו עשרה הם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור