להודיע לכל בית ישראל עדת עם הקודש גודל חומר עון איסור שבת דדשו ביה רבים פה קהלתנו ונעשה להם היתר, שמחזיקין מחיה בשבת ועוברים על כמה איסורין איסור מדידהא ומקח וממכרב וחישוב סכום מניןג ועוד כמה וכמה איסוריםד. הגם שיש איזה התירים באם שאינו מזכיר לו שם מדה ואינו מודד לו מלאה, היינו דווקא כשנותן לו בלא מעות, דאז הוי כשאלה, משא"כ כשמוכר בעד מעות דהוי משא ומתן גמורו. ואפילו ע"י נכרי אסורז, אם לא באופן שיתבאר למטה, כדאיתא בהדיא בגמרא סוף פרק ג' דביצהח ע"ש ברש"יט. והנה מהראוי היה להטיל גודא רבאי ע"ז כמבואר בפ"ד דקידושיןיא ע"ש, אבל בוודאי ישראל עם קדוש וטהור אינו צריך לזה חלילה, ואפילו (בכותי) [במומריב] אמרויג לא שביק התירא ואכיל איסורא ר"ל, ובאם שיהיה איש שוגה ופתי אשר לא יאמין לדברים האלה ונקל בעיניו עון איסור חילול שבת השקול כעבודה זרה ר"ל כמבואר בש"ע יו"ד סי' ב'יד, אזי חיוב גמור לכל מי שיודע ממנו וממעשיו להגיד קלונו ברביםטו כדי לבער מעשיו הרעים מקרב ישראל [על ידי כפיה באלה ושמתאטז] ואם יחפה עליו ולא יגיד ונשא עונויז, ולהשומעים יונעם ותבא עליהם ברכות טוביח.
וכן יעשה כל איש ישראל שמחזיק מחיה, יבקש לו נכרי ויאמר לו בזה הלשון, אם הייתי רוצה לשכור אותך שתמכור משקה שלי בשבתיט הייתי נותן לך על דרך משל מן טאפכ שכר אחד טפל ומן טאפ דבש אחד קטנה ומן טאפ יי"ש ג' קטנים על דרך משל, עכשיו אין אני שוכר אותך רק אני מוכר לך שיהיה המשקה שלךכא, ואתה תתן לי בעד כל טאפ המעות שתקבל בעדו פחות א' טפל מן טאפ שכר ופחות אחד קטנה מן דבש ופחות ג' קטנים מן טאפ יי"ש על דרך משל, וישראל יקנה לו בלב שלם המשקה שלו בעד סך מעות שיפסוק אתו עמו בעד כל טאפ. ורשאי הישראל להיות יוצא ונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך להביא לבית למכורכב, רק שלא ידבר ושלא יחשוב עמו כמה מדות נטל בשבתכג רק יחשוב עמו אחר השבת.
גם מוכרי הערינ"ג ומלח וטאבי"ק ינהגו למכור במכירה גמורה על דרך הנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור