במ"נ ח"א פ"ח מקום
עו, ב
שוין שם ממש ועז"נ הנה מקום אתי שמקום הנ"ל בטל לגבי סוכ"ע, ומ"ש המדרש הוא מקומו של עולם י"ל כמ"ש המ"כ, שבחי' מקומו של עולם שכן ובטל אצלו.
ו נשמע שיש ב' פירושים בפי' הוא מקומו של עולם הא' כמ"ש העמה"מ דקאי על סוכ"ע וכ"ד הר"מ שבפרדס, ונק' מקום ע"ש שהוא הסובל כל המציאות, לא שיש בו מעלה ומטה ח"ו, הב' דקאי על ממכ"ע ו"ק או מ' שהם בחי' מקום רוחני מעלה ומטה כו' והוא חיות של המקום גשמי, ע' עקרים לפמ"ש בשלח ס"ג י"ל ממקומו היינו הכלי כי מ' נק' היכל לשם הוי' וה' בהיכל קדשו, ועד"ז בינה מקום טמיר היכלא עילאה ומ"מ באמת הוא מקומו כי העיקר האור והכלי טפל כמו וכד אנת תסתלק כו' וכ"ש הו"א ממש שמחי' הכלי ג"כ ולא כגוף לנשמה אדם מכבד מקומו. במג"ד אות נ"ן דל"ז ע"א ש' הוי' מקום ובאמת ק' קוף גימט' מקום קוף ל' הקף סוכ"ע. והרדב"ז בספר מגן דוד באות נון דל"ז ע"א כתב וכבר ידעת כי שם הוי' יכנו רז"ל בשם מקום לשתי סיבות א' להורות כי השם הגדול הזה הוא מקומו של עולם (י"ל כי יו"ד מתלבש באצי' ה' בבריאה ו' ביצירה ה' אחרונה בעשייה א"כ הוא מקום ע"ד ממכ"ע, א"נ ע"ד סוכ"ע כי אני הוי' לא שניתי ועכ"פ לפי' ש' הוי' מורה על שמהוה נק' מקומו של עולם) כי הוא סובל עליונים ותחתונים ומזון לכולא ביה עכ"ל, ובאות קוף כ' שהוא לשון הקף הקפת המזבח כו' קוף גימט' מקום הוא מקומו של עולם כו' בכח הבינה שהיא המקפת את הכל עכ"ל הרי ס"ל דמקומו של עולם זהו סוכ"ע. ומזה יובן ענין מאה ברכות בחי' קוף להמשיך גילוי סוכ"ע, וזהו עושין רצונו של מקום. ולכן ע"י שתיקן דוד מאה ברכות פסקו מלמות ע"י שהמשיך בחי' מקומו של עולם שיהי' ברוך המקום. והנה בעיקרים מ"ב פי"ז הביא ב' דיעות מהו ענין המקום וז"ל מקום שם נאמר על הדבר המקיף בגשמיים ומגביל אותם, ומה שאינו גשם לא יאמר עליו שהוא במקום כי לא יפול שם המקום אלא על דבר המתמלא מגשם אחר כו' והוא מוקף ממנו ולזה אי אפשר שנאמר על ה' ולא על השכלים הנבדלים שהם במקום לפי שאינם גשם שיקיף המקום בהם כו' והוא כ' שהמקום הוא הפנוי והריקות שיכנס בו הגשם כו', ובין כך ובין כך אין שייך על שכליים הנבדלים לומר שהם במקום וכ"ש וק"ו על הש"י, ומ"ש הכתוב ושכנתי בתוך בנ"י, וכן והיה המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם לא שיהיה צריך אל מקום שישכון בו, אבל בעבור כי הראות הכבוד יהיה באמצעות גשם הנראה לחוש כמו אש או עמוד הענן כו' עכ"ד. והנה קושיא זו האחרונה נלע"ד דלק"מ כי עם היות שהוא ית' מצד עצמו אינו בגדר מקום אבל כשמתגלה לאדם כמו למשה שנאמר ונודעתי לך ע"כ מוכרח להיות הגילוי במקום, וכן במעמד הר סיני ע"כ כדי שישמעו ויראו משה וישראל הי' הגילוי במקום מיוחד, וזהו ענין השראת השכינה בהיכל קה"ק אשר בו דוקא מתגלה למשה, לפי שהוא מקום קדוש, ורומז לקדהק"ד שלמעלה ע"כ בו יהי' ההשראה והגילוי אע"פ שמצד עצמו א"צ למקום כלל, ואדרבה ארז"ל צמצם שכינתו בין שני בדי ארון שזה הגילוי הוא צמצום אצלו כו' ועיין בסש"ב ח"ב פ"ז שאע"פ שהוא ית' למעלה מן המקום והזמן אעפ"כ הוא נמצא גם למטה במקום ובזמן דהיינו שמתייחד במדת מלכותו שממנה נמשך המקום והזמן כו'. והנה מ"ש העקרים שהדבר המקיף הוא המקום זה א"ש למ"ש לעיל בפי' הוא מקומו של עולם דקאי על אור א"ס הסוכ"ע, ומ"ש שהמקום הוא הפנוי והריקות זהו כמ"ש דפי' הוא מקומו של עולם קאי על בחי' ממכ"ע, ובפרט לפמ"ש בלק"ת מהאריז"ל בפ' כי תשא ע"פ הנה מקום אתי שכ' ארז"ל הוא מקומו של עולם, זה תבין בסוד הצמצום שנתבאר אצלינו שעשה הקב"ה מקום פנוי לעולמות א"כ הוא מקומו של עולם עכ"ל, דהיינו שענין המקום פנוי הוא ע"י שנסתלק משם האור ונשאר רק רשימו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- ספר החקירה
- כרך
- [דרך אמונה]
- מזהה
- rh-799b9pbc
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.