נימין דא"א, וזהו ג"כ ענין לך ה' הגדולה, ע"ד ולגדולתו אין חקר, ארך אפים וגדל חסד כו' ועמ"ש בענין והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתכם כי גדולתכם גדלות ז"א, וגדולתי א"א כו', וזהו ענין גאות לבש כי גאה גאה, וא"כ פי' על ישראל שהוא ז"א גאוותו היינו ההמשכה מג"ר שיומשכו ג"ר בז"א ע"ד מי ברא אלה והוא ענין הקב"ה מניח תפילין, מה כתיב בהו מי כעמך ישראל כו' שהם בביטולם ממשיכים לו הג"ר והמוחין ע"י היותם ברא כרעא כו', וא"כ מאחר דפי' על ישראל גאוותו היינו המשכת וגלוי גדולתו ית', ע"ד והופע בהדר גאון עוזיך, ה' מלך גאות לבש כו', א"כ כמ"כ הפירוש שמתגאה על ד' חיות המרכבה היינו ג"כ שהם גורמים להמשיך גלוי גדולתו ית' כי והחיות נושאות את הכסא כו' כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וזהו ג"כ ענין דבר גדול מעשה מרכבה, וא"כ לשון מתגאה ע"ד דאיתא בזהר שע"י אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, דהמכוון גלוי אלקותו ית' וא"כ מהו לשון אסתלק, אלא לפי שהגלוי הוא מבחי' כתר שאין בו השגה ממש, כ"א גלוי הרוממות, לכן נק' אסתלק יקרא, ועמ"ש כה"ג בלק"ת בשה"ש סד"ה צאינה וראינה כו' בעטרה כו' דרוש הראשון, וע' בעה"ק ס"פ י"ח מחלק העבודה בפי' על ישראל גאוותו הביאו השל"ה דף למד ע"א וזהו ענין בשמים הכין כסאו. וכמ"ש במד"ר בשלח ר"פ כ"ג בענין נכון כסאך מאז יעו"ש וגם אז פי' ד' פנים וד' כנפים של כל חיה כו', וגם פי' גאוותו ע"ד שנת' לקמן בפי' ה' מלך, וע' במד"ר ר"פ קדושים ע"פ ויגבה ה' צבאות במשפט, וכ"ז נמשך ע"י ויגבה לבו בדרכי ה' כמ"ש במ"א בענין מארז"ל ת"ח צ"ל בו שמינית שבשמינית, ועי"ז נמשך מלמעלה בחי' גיאות ה' והדר גאונו כו' וזהו שמתגאה על הגיאים והיינו בד' חיות המרכבה דקדושה כו', והנה ארז"ל ע"פ ושני גוים בבטנך שלי גיאי גוים בבטנך זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו, ור"ל יעקב מתגאה בעולמו ע"ד כה אמר ה' בוראך יעקב, שאמר לעולם יעקב בוראך, וא"כ זהו גיאות דקדושה וע"ד יש קונה עולמו, וע"ד כי הולך האדם אל בית עולמו בקהלת סי' י"ב ה' וארז"ל כאו"א יש לו עולם בפני עצמו במדרש קהלת, וזהו זה מתגאה בעולמו, וכתיב ולאום מלאום יאמץ לכן זהו פי' על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים, שע"י שהצדיקים מתגאים בעוה"ב ומחשיבים את העוה"ז לאין ואפס עי"ז נמשך גלוי בחי' כי גאה גאה, וכמ"ש רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים, משא"כ ברשעים כתיב ובל יראה גאות ה' בישעי' סי' ך"ו יו"ד: זח"א עמוד קס"ו דא קליפת דאתלבשה ביה לשלטאה על כולא הה"ד ומלכותו בכל משלה מ' דעשי' שמתלבשת בק"נ הנק' ערלה כו' וע' זח"ב משפטים צ"ה ב' גבי וסימנא דא ארונא קדישא דאתעשק גו פלשתים לרע לון כו' וע' בד"ה ויהי בשלח פרעה, והנה הודו לה' קראו בשמו מיוסד על הנסים שעשה הקב"ה עם הארון, ואומרים זה קודם התפלה כי כמ"כ ישליט הקב"ה נה"א על נה"ב אף שעשוקה תוך נה"ב והיצה"ר, זח"ג אמור צו"ב בהר ק"י סע"א, פנחס רמגב תצא רע"ו א' בענין אסתר ומלכותו בכל משלה וע"ש בהרמ"ז רעזב ור"ל לאפוקי מדעת המרגלים שארז"ל ע"פ כי חזק הוא ממנו אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם, וע"ז השיבם כלב סר צלם כו' שהם מקבלים מלד ומקיף דלבונה ולכן ברצותו סר צלם כו' וזהו ויחשוף יערות כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור