267
נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' טפכם נשיכם וגו' לעברך בברית וגו'1709. ואיתא בכתבי האריז"ל1710 בשם הזהר1711 שפירט הכתוב עשר מדרגות, שנחלקים לב' מדריגות, חמש בפסוק הראשון [החל מראשיכם שבטיכם, שאין פירושו ראשיכם לשבטיכם, אלא הם ב' מדריגות1712], וחמש בפסוק השני1713. וצריך להבין, דכיון שכבר נאמר בתחילת הכתוב אתם נצבים גו' כולכם, ואח"כ מוסיף גם כל איש ישראל, כולם ביחד, למה הזכיר גם פרטי המדריגות ראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך. גם צריך להבין, למה נקט הכתוב הלשון נצבים דוקא, שזהו לשון שמצינו בתורה לענין בלתי רצוי, כמ"ש1714 ודתן ואבירם יצאו נצבים גו'. גם צריך ביאור במ"ש נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, דלכאורה, הענין שכל ישראל הם באופן דכולכם, לאחדים כאחד1715, הוא מצד נש"י עצמם, כמבואר בתניא1716 בענין אהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך1717, שזהו לפי שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה, והרי ענין זה צריך להיות תמיד, לא רק היום, ולא רק בעמדם לפני הוי' אלקיכם. גם צריך להבין בהמשך הכתוב לעברך בברית, שעל זה מפרש רש"י, כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, כמו שנאמר1718 העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, דלכאורה, נאמרו כאן ב' ענינים (לא רק שונים, אלא) הפכיים זמ"ז, כי כאשר עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, אזי המחיצות הם שני דברים נפרדים, ואילו העגל אשר כרתו לשנים גו' הוא מציאות אחת כו'.
268
בזה, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו1719 שיש כמה פירושים בתיבת נצבים. יש פי' שנצבים הוא לשון קימה ועמידה, אלא שזהו ע"ד מ"ש1720 והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והיינו, שאין זה רק מצב של עמידה וקימה ביחס לישיבה או נפילה, אלא זהו באופן של עילוי אחר עילוי לגבי עמידה וקימה סתם. ועוד פי', שנצב הוא לשון ראש וקצין, כמו נצב מלך1721, שמורה על התוקף המיוחד שישנו במלך דוקא, היינו, לא רק כמו בן חורין סתם, שאינו כמו עבד שכפוף לרבו, אבל עדיין אין לו שליטה וממשלה על אחרים, אלא התוקף שלו הוא באופן שיש לו שליטה גם על אחרים כו', ועד שצריכים להתייחס אליו באופן של כבוד כו', כפסק ההלכה שאין רואין אותו בבית המרחץ וכו'1722, אלא מלך ביפיו תחזינה עיניך1723.
אתם נצבים גו', והיינו, שהכתוב מספר שבחם של ישראל (אתם), שהם במעמד ומצב דנצבים לפני הוי' אלקיכם, שזהו מצד גודל מעלת נש"י, כדאיתא בתניא1724 שנפש השנית בישראל היא חלק אלקה ממעל ממש, וכתורת הבעש"ט1725 שהעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו, ועד להפירוש דנצבים לפני הוי' אלקיכם (לפני דייקא) שהוא למעלה מבחי' הוי' אלקיכם (לא רק למעלה משם אלקים, אלא גם למעלה משם הוי'), ע"ד מ"ש1726 שרפים עומדים ממעל לו, כמובן ממ"ש במדרש1727 במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו, ובנשמות נאמר אתם נצבים היום, וכיון שהפי' דשרפים עומדים ממעל לו הוא כאילו הם למעלה משם אד'1728, הנה עד"ז יובן גם הפי' דנצבים לפני הוי' גו'7. ויתירה מזה, שהענין דנצבים שנאמר בנשמות הוא למעלה מהענין דעומדים שנאמר במלאכים, כמובן מהאמור לעיל בענין קמה אלומתי וגם נצבה.
בכתוב אתם נצבים היום כולכם, דקאי על ר"ה1729, שביום זה, כל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם עד לפני הוי'.
269
דהנה, ענינו של ר"ה הוא בדוגמת הראש שכולל את החיות שבכל הגוף1730, וכך נכלל בר"ה החיות של כל ימי השנה, כפי שנמשך ממקורו ושרשו במחשבה הכללית דא"ק שכוללת את החיות של כל שית אלפי שנין דהוי עלמא1731 (ועד1732 לנו"ן אלפים יובלות1733) בסקירה אחת (כלשון הגמרא1734 בנוגע לר"ה שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון1735, כמ"ש בפיוט ונתנה תוקף), כמבואר בעטרת ראש1736. והיינו, שכל פרטי הענינים שבמשך השנה הם באופן שכל יומא ויומא עביד עבידתי'1737, החל מהחילוק הכללי שבין ימות החול ליום השבת וכו', הנה בר"ה נכללים כולם בנקודה אחת כו'. וכשם שהוא בענין הזמן, כך הוא גם בנשמות, שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם באופן של התכללות, לאחדים כאחד.
ענין בפי' אתם נצבים היום, כדאיתא במדרש תנחומא1738 מה היום מאיר כו' אף אתם כו' עתיד להאיר לכם אור עולם, היינו שאור היום (שהוא למעלה מאור הנר ואור האבוקה, כמבואר גם במסכת סוטה1739) מורה על אור עולם, שאינו באופן של עראי שאח"כ מתבטל, אלא באופן של קיום תמידי, וזהו אתם נצבים היום, שמורה על הקיום והנצחיות דישראל באופן שלמעלה משינויים, ע"ד אני הוי' לא שניתי1740.
כל הנ"ל הוא מצד שרש נש"י כפי שהם למעלה באופן שנצבים כולכם לפני הוי' גו'. אבל לאח"ז נעשים חילוקי הדרגות דראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, שזהו מצד כללות הענין של ירידת הנשמה למטה ביותר, עד לעולם העשי', ולא רק עשי' הרוחנית, אלא עשי' הגשמית, עוה"ז הגשמי והחומרי התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו – שבשבילו הי' כל השתלשלות העולמות וירידתם ממדריגה למדריגה, כמבואר בתניא1741 שהתכלית שבזה אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית' (היינו שהדרגא היותר נעלית בענין הגילוי היא ג"כ ירידה מאור פניו ית'1742), אלא התכלית
270
הוא עוה"ז התחתון, שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא כו', והיינו ע"י עבודת ישראל בקיום התורה (שגם היא ירדה וניתנה למטה דוקא, כמארז"ל1743 למצרים ירדתם כו'), שבשבילם (בשביל ישראל ובשביל התורה) נברא העולם1744.
ירידה זו היא צורך עלי', שדוקא ע"י ירידתה למטה מגעת הנשמה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה, וכידוע משל הבעש"ט1745 ממלך שהי' לו בן יחיד מושלם בכל המעלות, ושלחו למקום רחוק בכדי לגלות את כחותיו וכשרונותיו מן הכח אל הפועל כו' [ע"ד1746 שמצינו בנוגע לכללות ענין הבריאה, שמבואר בע"ח1747 שהטעם לזה הוא בכדי שיתגלו שלימות כחותיו כו'], כמבואר בהמשך תרס"ו1748. וענין זה נעשה ע"י העבודה למטה בכל פרטי הענינים המרומזים בחילוקי המדרגות דראשיכם שבטיכם וגו', החל מהענין דראשיכם שמורה על ענין התורה, שבזה תלוי גם קיום המצוות, כמארז"ל1749 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ועד לכל איש ישראל, כמבואר באוה"ת1750 ע"פ פי' הרב המגיד1751 עה"פ1752 מאת כל איש, שזהו ענין אשכול שכולו איש1753, וזהו גם הפי' דכל איש ישראל, שע"י הענין דישראל, ע"ש כי שרית עם אלקים וגו'1754, לברר את נפש הבהמית (שמצד עצמה היא במדריגת בהמה) ע"י אתכפיא כו', אזי נעשה כולו איש. ונוסף לזה צ"ל גם העבודה עם הזולת שהוא בבחי' מקבל, שזהו"ע טפכם נשיכם (שהרי אשה היא בחי' מקבל, כמאמר1755 איזו אשה כשרה העושה רצון בעלה) וגרך גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, שזוהי דרגא תחתונה כו' (כמובן גם מתורת רבינו הזקן בענין זה1756).
נעשית העלי' שבשבילה היתה ירידת הנשמה למטה – שמגיעים למעמד ומצב דלאשתאבא בגופא דמלכא1757, שזהו תוכן הענין
271
דלעברך בברית גו', שבזה גופא יש ב' מדריגות, מדריגה הא', שעושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, באופן שישראל ומלכא בלחודוהי1758, אבל הם עדיין כמו שני דברים, ומזה באים אח"כ למדריגה הב', לאשתאבא בגופא דמלכא, שנעשים מציאות אחת, וכתורת הרב המגיד1759 עה"פ1760 עשה לך שתי חצוצרות, שישראל והקב"ה הם כביכול כמו שני חצאי צורות שמשלימים זא"ז, וכמארז"ל1761 על הפסוק1762 אחותי רעיתי יונתי תמתי, תמתי תאומתי, שכנס"י משלמת כביכול אותו ית'.
אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם, וכהמשך הכתוב1763 למען הקים אותך היום לו לעם1764, ועי"ז נמשכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני רויחי, לכל אחד מישראל, לו ולבני ביתו, ועל ידם גם לכל העולם, שהרי גם את העולם נתן בלבם1765. ועד להנקודה העיקרית, שמשיח יבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל1766, כמ"ש1767 ושב הוי' אלקיך גו' וקבצך מכל העמים, באופן שאוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר1768 ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל1769.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור