מוצש"פ שלח, מבה"ח תמוז תשל״ח

תוכן ענינים

• שיחה א מכל ענין הוראה לעצמו, ומיד אח"כ לזולת; חדש תמוז גאולת מו"ח אדמו"ר, מזה הוראה להתחז בהשפעה על הזולת ובחינוך; בפרט במדינות שאין מניעות.
• שיחה ב הוראה מפ' שלח: משה רבינו רצה שיעלו בשמחה, וכן להקל העבודה להפך ארץ כנען לא"י; לכן שלח הנשיאים המובחרים; הוראה – כשרואה שסביבתו היא "ארץ כנען" צריך להשתמש ב"נשיא" שבו, האמונה וההתקשרות לה', להפוך אותה לא"י; עי"ז פועלים שלום גם בא"י כפשוטה.
• שיחה ג מקום מיוחד דורש עבודה מיוחדת; א"י, ובתוכה הגליל ששם היה התגלות פנימיות התורה; חידוש בי"כ "צמח צדק" וההתיישבות בצפת.
• שיחה ד ללמוד המאמר והמכתב די"ב תמוז בשנה שלאחר הגאולה; לכן ידפיסו מחדש; ויפעלו הן בתורה והן בצדקה.
• מאמר ד"ה שלח לך אנשים
• שיחה ה דיוקים ברש"י ד"ה "וישאוהו במוט בשנים".
• שיחה ו בהערות על הזהר: "זכאי אינון ישראל מעמין עכו"ם דעלמא", והרי הם סוג אחר לחלוטין.
• שיחה ז דיוקים במשנה "המחלל את הקדשים כו' אין לו חלק לעוה"ב.
• שיחה ח הביאור ברש"י: "במוט בשנים" הפי' שני מוטות, ולכל מוט שתי קצוות; ותאנה אחת ורימון אחד בדוגמת אשכול אחד.
• שיחה ט הביאור בזהר: כאן מדובר כפי שיש להם שייכות לעולם.
• שיחה י הביאור במשנה: הקב"ה קבע סדר שאפשר לחדש קדושה בעולם, ובא זה והפך הסדר, ולכן אין לו חלק לעולם הבא; אמנם ע"י תשובה יכול לתקן גם את זה.
• שיחה יא המשך הביאור ברש"י: תחילה כרתו תאנה ואח"כ רימון, כשנשאום נשאום לפי כובדם; לא לקחו יותר כי לא לקחו; יהושע וכלב לא לקחו אע"פ שמשה ציווה, כי בוודאי משה לא רצה שיצטרפו להוציא דיבה; ההוראה – גם כשנראה כתכלית הטוב, צריך להיזהר שלא יצא ההיפך; חקירה אם שליחות המרגלים היא שליחות אחת, וכשבטלה שליחות רובם בטלה גם מיהושע וכלב; מהלשון "חיו מן האנשים ההם" לא משמע כן; הוראה – גם כשרואים שלא מצליחים ואחרים ניסו ונכשלו, אין להתייאש; ועי"ז ושאר מבצעים נזכה לקהל גדול ישובו הנה.