98
הארץ אשר תפול לכם בנחלה גו'554, ומפרש רש"י דיוק הלשון תפול [וכפי שהקשה במדרש555, וכי הארץ נופלת, והלא כתיב556 והארץ לעולם עומדת], על שם שנתחלקה בגורל (כמ"ש557 אך בגורל יחלק את הארץ) נקראת חלוקה לשון נפילה (כמובא במפרשי רש"י558 מ"ש559 הפיל פור הוא הגורל). וצריך להבין, מדוע היתה חלוקת הארץ ע"י גורל דוקא, דבשלמא בנוגע לכיבוש הארץ מובן שהוצרך להיות באופן שאינו טבעי, כפי שמצינו ביהושע560 בנוגע לכיבוש יריחו שהיתה מנעולה של ארץ ישראל561, שהי' זה באופן שהכהנים הקיפו את יריחו עם הארון שבע פעמים כו', אבל בנוגע לחלוקת הארץ אינו מובן מדוע הוצרכה להיות באופן של גורל דוקא.
בהדרושים562, שיובן בהקדים ביאור רבינו הזקן563 בענין ריב"ז שבכה ואמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי564, והוא תמוה, שהרי ריב"ז למד שמונים שנה תורה565, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין566, והי' חסיד גדול ומופלג, ואיך הסתפק באיזה דרך מוליכין אותו (וכמו שמתמי' בסש"ב567 על רבה שאמר568 כגון אנא בינוני, דלא שבקית חי' לכל ברי'). אך הענין הוא, שאמירתו איני יודע כו' לא היתה בנוגע לכחות הגלויים שבנפש הקשורים עם עניני העבודה
99
הגלויים, וכמו בלימוד התורה, שכשהלימוד הוא כדבעי ה"ז פועל ביטול וענוה (היפך הישות), דכל הקרוב כו' הוא יותר כלא כו'569, אלא מה שנסתפק הי' בנוגע לבחי' הנשמה שלמעלה מהדעת, שהרי יש נשמות גבוהות שאף שהשכל שלהם בקליפות תמיד, מ"מ נקל להם לבוא לידי תשובה מחמת נשמתם שהיא מעולם העליון, ויש להיפך, אפילו הצדיקים ששכלם תמיד בעבודת ה', אפשר שיש להם נשמה נמוכה והיא בקליפות כו'. ועל זה אמר ריב"ז איני יודע כו', דכיון שעצם הנשמה היא למעלה מהדעת, שזהו מ"ש570 לא ידעתי נפשי, לכן איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו'.
בחי' זו שלמעלה מהדעת הוא הנקרא בשם גורל, וכמבואר באגה"ק571 בביאור מארז"ל572 אבוך במאי הוי זהיר טפי – כי אף שכללות הגילוי שע"י עסק התומ"צ הוא שוה לכל נפש מישראל, אעפ"כ, בדרך פרט אין כל הנפשות כו' שוות בנוגע לענין שבו צ"ל זהיר טפי (שענין זה נעשה השער שדרכו נמשכים ועולים כל עניני עבודתו573) – שיתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות אינו בבחי' טעם ודעת המושג, אלא למעלה מבחינת הדעת כו', ודוגמתו למטה הוא בחי' הגורל ממש.
בחי' זו בעבודת ה' (שהרי כל ענין הוא הוראה לכל אחד מישראל בעבודת ה') יש לבאר בכמה בחינות. הא', שזהו בחי' אמונה במה שאין השכל והדעת משיג, דהיינו שידע בנפשו שיש ענינים שאי אפשר להשיג בשכלו, אלא צריך לסמוך על האמונה שלמעלה מהשכל. והיינו, שבדרגות שבהם שייך ענין הידיעה וההשגה, אין צורך בענין אמונה, ורק כשמסתיים ענין השכל וההשגה, אזי יש צורך בענין האמונה בדרגות נעלות יותר כו'. וכפי שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, שבחינתו היתה חכמה דקדושה, ומ"מ נאמר עליו פתי יאמין לכל דבר574, שזהו לגבי בחי' רצון העליון שלמעלה מהחכמה, ובספירות הוא ספירת הכתר. ובכללות הנה ענין האמונה הוא בבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' ממכ"ע שבה שייך ענין ההשגה כו'575. ובחי' הב' בענין הגורל בעבודה הוא הביטול אליו ית' שבענין המס"נ שלמעלה מהשכל, שהוא מבחי'
100
היחידה, בחי' סובב שבנפש כו'. ובעבודה בפועל הוא כללות ענין הקבלת עול שבקיום המצוות, והיינו, שקיום המצוות אינו מצד ההבנה וההשגה כו', אלא רק מצד ציווי הקב"ה, כלשון ברכת המצוות אשר קדשנו במצוותיו וצוונו כו'.
יובן מ"ש אך בגורל יחלק את הארץ, דהנה, ארץ קאי על עוה"ב, שעיקרו הו"ע התגלות סוכ"ע, בחי' כתר, ולכן בגורל דוקא תחלק הארץ, שהוא ע"י העבודה בבחי' סובב שבנפש, בחי' יחידה שנקראת גורל (כנ"ל), כי התגלות סוכ"ע זהו דוקא ע"י העבודה ג"כ בבחי' סובב שבנפש (כנ"ל). וזהו שאמר ריב"ז איני יודע באיזה דרך כו', אף שעסק כל ימיו בתומ"צ, כי עיקר התגלות העוה"ב, בחי' סוכ"ע זהו ע"י בחי' בכל מאדך576, בחי' יחידה כו'.
עדיין צריך להבין, איך הי' ריב"ז יכול לומר יש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת כו' ואיני יודע באיזו מוליכין אותי, הרי אמרו רז"ל577 כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שנאמר578 ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ (דהיינו עוה"ב579), דקאי גם על אלו שצריך לומר עליהם שמבלי הבט על מעמדם ומצבם הרי הם מלאים מצוות כרמון580. ומקרא מלא דבר הכתוב581 והי' אם שמוע תשמעו אל מצוותי גו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו', וארז"ל582 ליום שכולו ארוך, והיינו, שעל קיום המצוות בלבד (שמוע תשמעו אל מצוותי גו') מקבלים השכר דעוה"ב. וכן איתא בגמרא583 על הפסוק584 והי' כי יביאך ה' אל ארץ גו', עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ, דהיינו עוה"ב. וא"כ, איך יתכן שריב"ז שהי' חסיד גדול ומופלג הסתפק באיזה דרך מוליכין אותו.
הענין הוא, שגם בנוגע לקיום המצוות ישנו ענין הקשור עם בחי' הגורל דוקא. ויובן בהקדם הידוע שיש ב' ענינים בקיום המצוות, מעשה המצוות בקבלת עול, וכוונת וטעמי המצוות, וכמבואר בעטרת ראש585 בענין הפלוגתא אם מצוות צריכות כוונה או שאין צריכות כוונה586,
101
ששניהם אמת (שהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים587), אלא שיש שני מיני כוונות, יש כוונה כללית שהיא בכל המצוות בשוה שקיומן הוא מצד ציווי הקב"ה, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו (כנ"ל), שלכן אמרו לא תהא יושב ושוקל במצוותי' של תורה כו'588, אלא הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה589, ויש גם כוונה פרטית בכל מצוה, ששייכת לסגולה פרטית שבמצוה זו. וע"פ המבואר בתניא590 בפירוש לשון חז"ל591 שכר מצוה מצוה, שמשכרה נדע מהותה, מובן שהחילוק בין ב' הענינים שבמצוות הוא גם בנוגע לשכר מצוה בעוה"ב, שעיקר השכר שהו"ע התגלות בחי' סוכ"ע (כנ"ל ס"ג), קשור עם ענין הביטול והקבלת עול שמצד בחי' היחידה, ועל ענין זה אמר ריב"ז איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו'.
זאת הארץ אשר תפול לכם לנחלה גו', דקאי על חלוקת הארץ בגורל דוקא, שענינו בעבודה הו"ע קבלת עול ואמונה שלמעלה מן הדעת, שזהו היסוד דקיום המצוות שצ"ל בכל יום (כמ"ש הבעש"ט בצוואת הריב"ש592 שלא יניח שום יום מעשיית מצוה כו'), ועד שזהו היסוד לעבודת כל היום כולו, שהתחלתה באמירת מודה אני לפניך כו', שהו"ע ההודאה, ביטול וקב"ע שמצד אמונה פשוטה כו', ונמשך אח"כ באופן דרעה אמונה593 בכחות פנימיים כו'.
זוכים לחלוקת וכיבוש ארץ ישראל כולה בפשטות, בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקויים היעוד594 ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל, ובאופן דכל יושבי' עלי'595 (עלי' דייקא, בבחי' מקיף596), בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור