והוא מקיף ומחיה את כולם בסוד שנאמר ואתה מחיה את כולם דהיינו שהוא מחיה את כל העולמות הרעים והטובים כולם וזשארז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי כולם עומדים בתוכו וז"ש הנה מקום אתי כו' עכ"ל. הרי מפורש דמפרש הוא מקומו של עולם, הוא ממש היינו בחי' אוא"ס ממש הסוכ"ע שלמעלה מן הקו וחוט המאיר בתוך מקום החלל, אלא היינו האור מקיף הגדול המקיף לכל העולמות בהשוואה א' ועמ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות, וזה קרוב למ"ש לעיל ססעי' א' בשם אדמ"ו נ"ע בפירוש ברוך כבוד ה' ממקומו, דהיינו משרשו ומקורו, וא"כ הרי א"ס ב"ה נקרא מקור מים חיים, וכמ"ש במ"נ ג"כ בפי' צור שהוא המחצב שמשם חוצבים האבנים והיינו ענין מקור, ועד"ז פי' הביטו אל צור חוצבתם כו' אל אברהם אביכם כו' כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שיחצב ממנו, ועד"ז נאמר הצור תמים פעלו כו' ונצבת על הצור כו' יעו"ש. א"כ עכ"פ נק' הוא ית' מקור ושורש לכל המציאות, ע"כ נק' מקומו של עולם כפי' אדמ"ו נ"ע ג"כ בענין מקום דהיינו מקור ושורש.
קיצור. אות א' הרמב"ם פי' מקום ע"ד מדרגה ומעלה, וא"כ פי' בכה"מ שבחי' כבוד נברא יתברך ממנו ית' שנק' מקום גדול המעלה, ואדמ"ו נ"ע פי' ממקומו משרשו של כבוד נברא שהוא כבוד נאצל: (ב) ברבות פי' שנק' הוא ית' מקום שהוא מקומו של עולם, שהמקום שוכן אצלו כמו שהאדם שוכן על המקום, וזהו כי תרכב על סוסיך סוסים הם אותיות שרש חיות העולם הוא טפל אליו ית': (ג) בעמה"מ פי' הוא מקומו של עולם היינו אוא"ס המקיף כל הארבע עולמות בהשואה א' והוא העיגול הגדול שלמעלה מהחלל ומקום פנוי ולמעלה מהקו וחוט זה קרוב למ"ש אדמ"ו נ"ע בפי' ממקומו משרשו ומקורו והוא ית' נק' מקור מים חיים.
ד ובמא"א אות מם סעיף ק"ח מקומו נק' בינה מקום ז"א ו' שבשם עכ"ל, ור"ל דפי' מקומו מקום ו'. וא"כ היינו ג"כ ע"ד הנ"ל שהבינה היא מקור ומחצב של ז"א כענין מי ברא אלה, ולפיכך נקראת מקומו. וכן יש פי' בפרדס ערך מקום וז"ל ורבי משה פי' מקום בכתר כי הוא מקומו של עולם עכ"ל, והיינו כי כתר הוא שרש וראש הנאצלים וגם כתר לשון כותרת בחי' מקיף, וכ"כ בערך מעון שיש מי שפירש דהיינו כתר. גם לפמ"ש הפרדס בערך מקום שנקרא כן התפארת כי שם הוי' עולה מקום בחשבון המרובע כו' והכוונה כי הוא מקומו של עולם פירוש הוא הסובל כל העולם דהיינו שש קצוות והוא סבה לכולם כי כולם מסתעפים ממנו, ואין העולם מקומו פירוש אין שש קצות סבה אליו כדפירשנו כי הוא המשפיע והוא באמצעות המלך בתוך שריו ובבחינה זו נק' מקום עכ"ל, א"כ זהו ג"כ ע"ד הנ"ל דענין פי' מקומו של עולם היינו השרש והמקור שממנו מסתעף העולם וא"כ הוא סובל העולם ע"ד אני עשיתי אני אשא ואני אסבול, והיינו כי התפארת הוא הבריח התיכון הממשיך מבחי' כתר וסוכ"ע אל בחי' ו"ק שהוא העולם ע"כ הוא שרש ומקור להם, לכן נק' מקום.
קיצור המא"א פי' בינה נק' מקומו מקום ו', ור"מ פי' מקום בכתר, והפרדס פי' מקום בתפארת כי הוא הסובל שש קצוות הנק' עולם ומשפיע להם.
ה אכן אדמ"ו נ"ע בכמה מקומות נראה שמפרש מקום היינו בחי' מלכות שנקרא מקום מפני שהיא בחי' ממכ"ע וז"ל בד"ה והתהלכתי בתוככם, אך באמת הפירוש עושין רצונו של מקום, כמו ברוך המקום, דהיינו שממשיכים מסוכ"ע לממכ"ע, והיינו התגלות אור רצון העליון לבחי' מקום, זהו עושין רצונו של מקום עכ"ל מכ"י הר"פ משקלאב ז"ל, הרי דפי' מקום זהו ממכ"ע ועושין רצונו ש"מ היינו שממשיכים אור רצון העליון שהוא סוכ"ע לבחי' מקום שהוא ממכ"ע. וכ"כ עוד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור