שבמוח אל פנימית הלב ותוכיותו להיות תוכו רצוף אהבה לה' לבדו כו'. ובאתערותא זו דלתתא אתעדל"ע שם י"ה שהוא למעלה מן ההשתלשלות ונק' עלמא דאתכסיא חכים ולא בחכמה ידיעה מבין ולא כו' וזהו ירושלים שלמעלה היינו שלמעלה מהשתלשלות כו' יהי' יורד ומתפשט מן ההעלם אל הגילוי לעלמין דאתגליין הנמשכים מבחי' ו"ה שהוא ירושלים שלמטה. ע"ש בת"א בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק. וזהו ענין שחוברה לה יחדיו:
(ג) זח"א ר"פ בראשית דף א' ע"ב עטרית לך בעטרין קדישין כו' הם ה"ח וה"ג קרינא לך ירושלים הבנויה כעיר כו':
(ד) בפ' וישב דקפ"ג סע"ב שחברה שחברו מיבעי ליה (ע' מק"מ ויש לפרש ע"פ הירושלמי דחגיגה) אלא דאתחברת אמא בברתא והוו כחדא וזהו שחברה בה' ר"ל חיבור ה' אחרונה בה' ראשונה כו'. ויש לפרש כי ברתא זהו המדרגה ראשונה דכנ"י בחי' לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואימא זהו מדרגה העליונה דלא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכמשנ"ת בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת. והן ג"כ ב' בחי מס"נ דאחד ובכל נפשך כמ"ש בד"ה שיר השירים. וא"כ פי' דאתחברת אימא היינו שיהי' מאיר מבחי' הביטול דיחו"ע למס"נ באחד גם בבחי' יחו"ת. וזהו ענין ויחד לבבנו היינו התחברות פנימית הלב בחיצוניות הלב כמ"ש בד"ה מי מנה עפר יעקב ובד"ה והקרבתם עולה אשה ובת"א פ' בראשית סד"ה להבין ענין הברכות. גם ב' ההין הם ב' בחי' תשובה כי תשובה היינו תשוב ה' ויש תשובה תתאה היינו תשוב ה' תתאה הוא מודומ"ע לבושי הנפש שיהיו מקושרים בה'. ותשובה עילאה תשוב ה' עילאה הוא כלות הנפש לה'. וצ"ל התחברות ב' ההי"ן כו'. ששם עלו שבטים כו' שבטי יה כו' היינו שזה ההתחברות בינה ומל' נמשך ע"י אתעדל"ת שבאדם יהי' ג"כ התחברות ו"ה עם י"ה והיינו שבטים עם שבטי י"ה כו' ועמש"ל סעי' ב' מזה:
(ה) זח"ג פ' אחרי דע"ח א' ירושלים דלתתא אחותאמך אתקרי ר"ל שנק' אחות לבחי' בינה הנק' ירושמ"ע. גם יש לפרש אחות לשון חיבור כענין איחוי אלכסנדרית כמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ. כמ"ד ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. בגין דאזדווג בה מלכא מסטרא דשית סטרין בכל סטרא דמלכא בדרגא דצדיק וכל כתרי מלכא כלילן ביה והיינו שחוברה לה יחדיו. פי' במק"מ שו"ק דז"א משפיעים ביסוד והיסוד משפיע בה. ועמש"כ ביאור הדברים והי' לכם לציצית כמו שהטפה נמשך מהמוח ע"י כל הרמ"ח אברים כו' כך המשכת הביטול מח"ע נמשך ע"י רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אברים כו':
(ו) ירושלמי פ"ג דחגיגה ה"ו אמתניתין ובירושלים נאמנין כו' ובשעת הרגל כו' אריב"ל ירושלמם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים (שיהיו נאמנין על הטהרות ועל התרומה). מעתה אפילו בשאר ימות השנה (כלומר אי הכי אפילו בשאר ימות השנה יהיו נאמנין בירושלים ובמתניתין לא תנן אלא בשעת הרגל). א"ר זעירא ובלבד בשעה ששם עלו שבטים (דהיינו בשעת הרגל) עכ"ל הירושלמי עם פי' קה"ע. יש לפרש דשרש י"ב שבטים בבריאה הם ד' חיות המרכבה הנושאות את הכסא שהם כמו ד' דגלים כו' ובהם נאמר חוברות אשה אל אחותה שהם בבחי' התכללות ואחדות וחיבור וכמ"ש בת"א פ' תולדות בד"ה מים רבים בפי' רבקה של שלש שלש בקר או של ארבע ארבע כו' וע"כ גם למטה כל ישראל חברים ברגל. ומה שהוא דוקא ברגל זהו לפי שאזי דוקא הם בחי' ששם עלו שבטים כו' דוגמת והחיות נושאות כו'. ופ'י עיר שהיא עושה כי זה ההתכללות נמשך בהם ע"י המל'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור