א-ב. הביאור בפתגם שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר1339 בשם חסידים1340: ח"י אלול נותן חיות ב"אלול", וח"י אלול נותן חיות בעבודה ד"אני לדודי ודודי לי"1341 (אף שלכאורה אני לדודי ודודי לי הוא רק פרט באלול1342), ושייכותו לפתגם1343 ע"ד מעלת ח"י אלול להיותו יום הולדת "שני המאורות הגדולים", הבעש"ט, מייסד תורת החסידות הכללית, ורבינו הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד1344 (אף שלכאורה חסידות חב"ד היא רק פרט בחסידות הכללית1345),
206
– בהקדים החידוש שבהתגלות הפרט (חסידות חב"ד) מן הכלל (חסידות הכללית), כמו בכללות התורה שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני1346, כיון שבסיני ניתנו הכללים1347, והחידוש של התלמיד ותיק1348 (שזהו חיוב על כל איש ישראל לחדש בכל חלקי הפרד"ס שבתורה1349) הוא התגלות הפרט ע"י יגיעתו בכח עצמו,
וביאור הפתגם1350 שהבעש"ט הראה איך צריכים לעבוד את ה', שבזה מודגש איך שהענין נדרש ובא מלמעלה (מצד אמונה), ורבינו הזקן הראה איך יכולים לעבוד את ה', שבזה מודגשת יכולת האדם לפעול בכח עצמו (בהבנה והשגה)1351,
ולכן, מצד חסידות הכללית נמשך באלול חיות כללי שבא מלמעלה מצד ענין האמונה, ומצד תורת חסידות חב"ד נמשך חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי, בכח עצמו, שעי"ז נמשך חיות חדש בכל עבודה פרטית מצד תוכנה הפרטי –
ג. ויש לקשר ענין זה (שהחידוש בתורת חסידות חב"ד הוא בענין הפרטים דוקא) עם דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר1353, שכשנולד רבינו הזקן, בח"י
207
אלול שנת קה"ת, הי' הבעש"ט בן מ"ז שנה, והתחיל לומר קאַפּיטל מ"ח שהתחלתו1354 בפסוק "גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו" (כפי שכבר דובר פעם1355 על זה, ועתה נדפסו הדברים1356):
ענינה של "עיר" ("עיר אלקינו") – שנעשית מכו"כ פרטים כפי שבאים באופן מסודר, שהרי עיר נבנית מכמה בתים פרטיים, וכל בית נבנה מכמה אבנים פרטיים שבאים באופן מסודר דוקא (ולא כמו גל של אבנים מפוזרות): אבן פלונית צריכה להיות "לראש פנה"1357, ואבן פלונית צריכה להיות במקום שני וכו'. וע"ד שמצינו בירושלמי1358 בנוגע לקרשי המשכן, שהקרשים שהיו בדרום היו צריכים להיות תמיד בדרום, והקרשים שהיו בצפון היו צריכים להיות תמיד בצפון כו', ועד"ז בנוגע לאבנים שבבתים, שלכל אבן יש מקום מיוחד כו'.
וזהו גם החידוש של רבינו הזקן בתורת חסידות חב"ד – כי, עי"ז שתורת החסידות באה בהבנה והשגה בחב"ד, אזי מתבררים הפרטים כו', ובאופן שחודר בכחות הפנימיים עד שנעשה "יחוד נפלא כו'"1359.
ד. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)
ומובן שהכוונה בידיעת הענינים הנ"ל היא – ככל עניני התורה – שהידיעה לא תישאר בהבנה והשגה בלבד, אלא יומשך ה"בכן" במעשה בפועל, וכלשון חז"ל במשנתם1360: "המעשה הוא העיקר". ובפרט שעוד לפני הציווי אודות ענינים אלו, ניתנו כבר הכחות שיוכלו לקיים זאת, כמובן ממארז"ל1361 שהקב"ה אומר "איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן".
ובנוגע לפועל – שתהי' החיות באלול, והחיות ב"אני לדודי לי ודודי לי", ע"פ דרכם של שני המאורות הגדולים, שלאורם נסע ונלך להאיר את חושך הגלות, עד שנבוא לדרגא היותר עליונה בענין האור, ועד למקור האור – "מאור", כדיוק הלשון "שני המאורות הגדולים",
ובאופן כזה תהי' עריכת חשבון הנפש על השנה שעברה וההכנה לשנה הבאה (כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר1362 שמח"י אלול מתחילה כבר העבודה של השנה החדשה),
208
וכל זה – הן חשבון הנפש על השנה שעברה והן ההכנה לשנה הבאה – מתוך שמחה וטוב לבב,
ושמחה פורצת גדר1363 – שמבטלת את כל הגדרים, וכל הענינים המבלבלים ומונעים ומעכבים, כך, שזוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ונכנסים לשנה החדשה באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"1364, ועד ל"נחלה בלי מצרים", שזוהי "נחלת יעקב אביך"1365 (שקשורה גם עם ענין השבת, כדאיתא בגמרא במסכת שבת1366),
ועד לקיום היעוד1367 "יעלה הפורץ לפנינו", זה משיח, שהוא מבני פרץ בן יהודה בן יעקב יצחק ואברהם, יבוא ויגאלנו – בחסד וברחמים, ומתוך שמחה וטוב לבב – ויוליכנו קוממיות לארצנו.
* * *
ה. מאמר (כעין שיחה) ד"ה את הוי' האמרת וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).
* * *
ו. בהמשך להמדובר במאמר1368 אודות הפסוק "את ה' האמרת וגו'" (בקאַפּיטל כ"ו פסוק טו"ב (י"ז)֪) – נתעכב גם על פירוש רש"י בפסוק זה.
הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "האמרת והאמירך", "אין להם עד מוכיח במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתו לך מאלקי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה, ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת, כמו יתאמרו1369 כל פועלי און",
– שאף ש"מצאתי להם עד .. לשון תפארת", מ"מ, "אין להם עד מוכיח" שיכריח לפרש כן בפסוק זה, שמצד תוכן הענין יש לפרשו "שהוא לשון הפרשה והבדלה", כי: פסוק זה בא בהמשך לפסוק1370 "היום הזה ה' אלקיך מצוך גו'", שפירושו "בכל יום"1371, ולכן מסתבר לומר שקאי על ענין ההפרשה וההבדלה של הקב"ה אצל בנ"י ושל בנ"י אצל הקב"ה,
209
שישנו תמיד (בכל יום), משא"כ ענין התפארת (וכן ענין הגדולה – כפירוש האבן עזרא, וענין האמירה – כפירוש ר' יהודה הלוי1372), שתלויים באופן הנהגת הקב"ה עם בנ"י והנהגת בנ"י עם הקב"ה.
ורש"י מדייק: "הבדלתו לך מאלקי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה", כי, לגבי הקב"ה מתאים יותר לשון הבדלה (ששייך בדברים שהיו רק בסמיכות זל"ז, אבל לא מעורבים זב"ז1373), שהרי אפילו1374 גוים יודעים שהוא מובדל לגמרי מכוכבים ומזלות, וקרו לי' אלקא דאלקייא1375, משא"כ לגבי בנ"י מתאים יותר לשון הפרשה (כמו הפרשת תרומה, שלפנ"ז היתה מעורבת בהטבל1376), כיון שלפנ"ז היו מעורבים בין שאר האומות, כמ"ש1377 "לקחת לו גוי מקרב גוי" –
דיבור ומעשה, שבאותיות הדיבור לא נמצאת בחי' המחשבה, ובאותיות המעשה חסרה גם בחי' הדיבור (שלכן בפסוק הב' נזכר שם אלקים רק ב"פ, ובפסוק הג' רק פעם אחת), מובן, שבחיות האלקי שבכל הנבראים שהיא משם אלקים לא נמצאת בחי' הוי', ועפ"ז ניתוסף ביאור במעלת נשמת האדם (גם לגבי המלאכים), שגם לאחרי ירידתה ע"י האותיות שבמאמר "נעשה אדם"1383 כדי להתלבש בגוף, חיותה היא משם הוי' –
ח. ישנם גם שאר הענינים שמדברים אודותם בכל התוועדות, בנוגע לבעיות שבארץ ישראל והבעיות שבחוץ לארץ.
אבל, כיון שיום הש"ק זה הוא יום הולדת של שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ורבינו הזקן, שענינם הי' ריבוי גילוי אור מלמעלה למטה, שעי"ז מתבטל החושך בדרך ממילא,
– ובפרט שזהו גם כללות ענין השבת, ש"אין עצב בה"1384, ו"כל מלאכתך עשוי'"1385, והיינו, שאע"פ שיש בעולם כמה ענינים שצריכים להתתקן מצד בנ"י, וכמה ענינים שצריכים להתתקן מצד גוים [אף שמצד עצמם אינם מציאות כלל, ונבראו רק "בשביל ישראל שנקראו ראשית", כפי שמביא רש"י בהתחלת פירושו על התורה, כך, שזהו ענין המובן לבן חמש למקרא בפשוטו של מקרא], הנה כאשר יהודי נעמד במצב ש"כל מלאכתך עשוי'", נעשה כן בפועל, כך שאינו צריך לפעול מאומה בענין זה –
הנה ביום הש"ק זה ידברו רק דברים טובים – אודות הבעש"ט ורבינו הזקן, תורה שבכתב ותורה שבע"פ; ואילו כל הענינים שצריכים להתתקן, והחושך שצריך להתבטל – יהיו נעשים בדרך ממילא.
ט. ישנו ענין נוסף ביום הש"ק זה – כדאיתא בספרים שמציינים הענינים השייכים ל"דבר יום ביומו", שח"י אלול הוא יום ההסתלקות של המהר"ל מפּראַג (כפי שניתן להבחין ולברר ע"פ החקוק ע"ג המצבה).
212
וע"פ הידוע גודל הענין דיום ההסתלקות, שאז עולה כל עמלו כו'1386, ו"הימים האלה נזכרים ונעשים"1387, שחוזר ונמשך בכל שנה – הרי גדול זכותו של יום זה להמשיך עזר וסיוע לכל אלו שיש להם חיות ולהט ("קאָכן זיך") בנוגע למהר"ל1388.
ולהעיר גם מפתגם החסידים1389 בנוגע למ"ש רבינו הזקן ב"דף השער" של ספר התניא: "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים", ש"ספרים" קאי גם על המהר"ל1390,
ומסתברא מילתא, שהרי ב"שלשלת היחס .. מתולדות בית רבינו"1391 מתחיל כ"ק מו"ח אדמו"ר מהמהר"ל מפּראַג, וכמבואר גם בזכרונותיו1392 שמוצאו של רבינו הזקן הוא מהמהר"ל.
[ולהעיר גם מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר שבהיותו בפּראַג עלה לעליית הגג שבביהכנ"ס של המהר"ל כו', כפי שספרתי פעם1393 מה ששמעו ממנו אודות מאורע זה].
וכיון שאצל המהר"ל הי' הסדר שכאשר הי' צורך בענין של נס אזי הי' ענין של נס, נס גלוי, נס למעלה מדרך הטבע (כידוע הסיפורים בזה1394) – הנה יה"ר שגם עכשיו יהי' ענין של נס, ונס גלוי למעלה מדרך הטבע, ובלשון הכתוב1395: "חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (שזהו מהדברים ש"צריכין חיזוק"1396), והיינו, שאע"פ שעד עכשיו לא הועיל כו', הנה עז"נ "קוה אל ה'", ואז בודאי יעשה הקב"ה נסים גלויים, ויבטלו כל הענינים המבלבלים כו'1397.
*
213
י. ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י,
– השייכות של "את ה' האמרת גו' וה' האמירך גו'" ל"אני לדודי ודודי לי"1398;
שייכותו למזמור "לדוד ה' אורי" (שאמירתו (ב"פ1399) בכל ימי חודש אלול מורה שזהו ענינו של החודש1400) מצד ג' הענינים שבהם מתבטא סדר ואופן התשובה דחודש אלול: (א) ידיעה והכרה ש"הוי'1401 אורי (לראות את האמת) וישעי (להתגבר על היצר1402) .. הוי' (הב'1403, לאחרי שיחטא וישוב, שאז ניתוסף העילוי דתשובה1404) מעוז חיי"1405 – בדוגמת
214
כללות ההתקשרות של בנ"י עם הקב"ה והקב"ה עם בנ"י באופן ש"אין להם עד", (ב) התעוררות הרצון ד"אחת שאלתי גו'"1406 – בדוגמת ביטוי ההתקשרות דבנ"י והקב"ה "להיות לך לאלקים" ו"להיות לו לעם סגולה", (ג) המשכת הכלל ד"אחת שאלתי" בהפרטים1407 ד"לחזות בנועם הוי' ולבקר בהיכלו וגו'"68 – בדוגמת "ללכת בדרכיו ולשמור כל מצוותיו וגו'";
והרמז בפירוש רש"י: "לשון הפרשה והבדלה"1408 הוא בדוגמת "הוי' אורי וישעי" ששולל השייכות לעניני רע, ו"לשון תפארת70 כמו יתאמרו כל פועלי און" הוא בדוגמת מעלת התשובה –