237

שבבקשתה הזכירה רחל שהכניסה צרתה (לאה) לביתה ומסרה לה הסימנים כו', וע"ז ענה לה הקב"ה "יש שכר לפעולתך" ("לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך ל­אחותך"^יד), אבל בפרש"י כאן לא הזכיר זה כלל^טו],

ולכאורה הי' מתאים להביא כאן^טז המשך דברי הקב"ה^יז "ויש תקוה לאח­ריתך נאום ה'" (ובפרט שזה נאמר ב­סמיכות ממש ל"ושבו בנים לגבולם")?

ב. ויובן זה בהקדם תוספת ביאור בדברי רש"י שיעקב אמר ליוסף "ידעתי שיש בלבך עלי", שלכאורה אינו מובן:

מזה גופא שיעקב לא התנצל לפני יוסף במשך כל השנים על קבורת רחל בדרך, משמע^יח, שעיקר התרעומת של יוסף נתעוררה לאחרי שהשביעו יעקב לטרוח להוליכו לארץ כנען ולקוברו שם,

[וכמובן גם מלשון רש"י "ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך כו'", היינו שהתרעומת על ש"לא כך עשיתי לאמך" היא תוצאה מזה "שאני מטריח עליך להוליכני כו'"],

ולכאורה תמוה, שהרי זה נראה כמו רגש של נקמה ח"ו, שמצד עצם הדבר לא היתה ליוסף תרעומת על יעקב, ורק כשהטריחו להוליכו לארץ כנען אזי נתעורר אצלו רגש של תרעומת על שלא טרח לקבור את רחל במערת המכפלה — וכי חשד יעקב את יוסף בכך^יט?

ולכן נ"ל שאין כוונת רש"י ב"ידעתי שיש בלבך עלי" לענין של תרעומת^כ

— דח"ו לחשוד את יוסף שהיתה לו טענה ליעקב על שלא קבר את רחל במערת המכפלה, כי ודאי הבין יוסף שיעקב הי' עושה ככל יכולתו לקבור את רחל במערת המכפלה (שתהי' קבורה ביחד עמו), ובפרט בידעו גודל אהבתו של יעקב לרחל, ואם לא עשה יעקב כן ודאי שאינו אשם בזה כלל —

אלא הדיוק הוא "יש בלבך עלי": עם היות שהוא מבין בשכלו שאין להאשים את יעקב, מ"מ סו"ס הרי חסרה אצל רחל מעלה זו של קבורה במערת ה­מכפלה, וכיון שהחסרון קיים, "יש בלבו" של יוסף על יעקב^כא, שהרגש הכאב ש­בלב נשאר, דלמה יוגרע חלקה של רחל שלא תקבר במערת המכפלה^כב?

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org