כחשיכה כאורה ומשם דוקא נמשך כח יחוד העליון שיהי' הגילוי למטה כמו למע' לפי ששם אין שייך כלל מעלה ומטה כו'), אך לא די במרירות זו מההתבוננות בשעת ק"ש ותפלה לבד רק שצריך לקבוע עתים ולכן תקנו עת קבוע בתיקון חצות לקבוע מרירות זו בנפשו, וזהו בזכרנו את ציון שהוא נקודת מ"ש כמ"ש במ"א (ועמ"ש מענין ציון בד"ה רני ושמחי בת ציון ובד"ה ציון במשפט תפדה) וע"י המרירות זוכה לבחי' גילוי אלהותו ית' כנז"ל, והנה הגורם לשכר מצוה היא המצוה בעצמה שהתו' והמצות הן הן גילוי המשכות אלקותו ית' למטה, וזהו היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלקיך, פי' שע"י הדמעה והמרירות הנ"ל זוכה ללחם שהיא התו' שנא' בה והגית יומם ולילה (כי יג"מ שהתו' נדרשת בהן נמשכים ג"כ מיגמה"ר ולכן ארז"ל זקן זה שקנה חכמה כי הן יגת"ד כנודע) לפי שהמרירות שאדם קובע בשעה זו בנפשו גורם להמשכת גילוי אלקות כה"י, משא"כ אם ישים אליו לבו רק בשעת תפלה לבד הנה אז הוא שעת הכושר שמתעורר למעלה מוחין דגדלות ולא די לו בזה להיות בזה כה"י כי אחר התפלה כה"י אינו אלא ע"י התו' שהוא גילוי אלקותו ית' ואין גילוי זה אלא אחר המרירות בנפשו מריחוק מה' כי בלאו הכי הרי נשארת למטה כו' (וכמ"ש ג"כ בד"ה ושבתה הארץ גבי כי נכמרו רחמיו על אחיו כו' ויתאפק ויאמר שימו לחם כו' ויבא החדרה ויבך שמה כו' שכדי שיהי' התו' בבחי' לחם אפוי ע"ד ואפו כו' בתנור א' להיות נבלע באברי' דמלכא הוא ע"י התעוררות רחמים ובכייה כו' וזהו ממש ענין היתה לי דמעתי לחם כו', גם כי התו' מ"ע ומל"ת שרשם מבחי' דעת הכולל חו"ג וכמ"ש הרמ"ז ר"פ קרח והדעת והרחמים הם קו א' וכמ"ש סד"ה במד"ס גבי שאו כו' לגולגלותם, וזהו ג"כ ענין משה מלגאו בחי' דעת ויעקב מלבר בחי' רחמים וכמ"ש סד"ה את הכבש הא' תעשה בבקר, והנה ענין ההפרש בין המרירות שאדם קובע בנפשו בתיקון חצות ובין המרירות בעת התפלה לבד אפשר דהנה ידוע ענין מ"ת בוכי' אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמ"ש בענין הנסכים לשיתין בפ' שלח וסד"ה במד"ס הנ"ל, ולכן מרירות זו שבשעה מיוחדת שאינה זמן תפלה ממש הוא דוגמא יותר לבחי' מ"ת בוכי' וע"י בכייה זו נמשך הגילוי גם למטה במים תחתוני' שמתחת הרקיע להיות הגילוי למטה כמו למעלה ולא יסתיר הרקיע המבדיל כו', וזהו חכמות בחוץ תרונה בחוץ דוקא וכמ"ש בד"ה זכור את יום השבת לקדשו, וזהו"ע הנסכים ניסוץ היין והמים יינה של תו' וערבים עלי ד"ס כו' שנמשכי' לשיתין למ"ת כו') וזהו באמרם אלי כה"י איה אלקיך שלא די בשעת התפלה לבד אלא צריך להיות לחם יומם ולילה ע"י התו' וע"כ צריך להקדים דמעתי שעה קבוע.
ז) והנה עד"ז בענין היתה לי דמעתי לחם כו' ובענין איך שע"י המרירות דוקא נמשך בחי' אה"ר דאהרן להיות עין בעין נראה כו', הנה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור