ובעיגול אין שייך מעלה ומטה, וכל זה בחי' עפר דקדושה שממנו נברא נה"א ויצ"ט, אך יש בחי' עפר דקליפה שממנו נתהווה יצה"ר והוא כמ"ש ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן אשר נאמר גבי סוטה שנתן למי המרים המאררים שעפר זה הוא דינים שנמשך ממנו וצבתה בטנה כו' וכמו עפר שנאמר אצל אאע"ה יתן כעפר חרבו כו', ופי' ומן העפר אשר כו' משכן הוא בחי' מל' וקרקע המשכן הוא בחי' מל' שבמל', והעפר הוא ע' פר ה"ג דמנצפ"ך גי' פר והע' הוא זמ"ל דתהו שנפלו בשבה"כ למטה כל א' כלול מיו"ד הוא בחי' ע' עפר דעולם התהו והוא בחי' מל' דקליפה מקור הע' שרים כו' ועפר זה בחי' מל' דקליפה הוא דינים, והו"ע עפר המדבר שפסול לכיסוי הדם לפי שאינו מגדל צמחים, כי עפר דקדושה מצמיח כי בקדושה הכל השפעת משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי השפעת אלקות מאין ליש כו', ולהיפך בקליפות כתיב הב הב הכל לגרמי' ואינן משפיעי' לזולתו, והו"ע ויאבק איש עמו וארז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ ופי' בזהר אבק מה דאשתאר מנורא כו' שהוא אפר שאינו מצמיח כמו עפר, והוא בחי' מל' דנוגה דקליפה והעלו אבק עד כסה"כ שבירר והעלה מל' דקליפה שיוכלל בביטול לבחי' מל' דאצי' בחי' כסה"כ, ומבחי' עפר זה נברא נפש השכלית והיצה"ר, ובנפש עפר זה הוא עצבות כנודע שענוה ושמחה דו"נ דקדושה, שמבחי' ענוה שפלות וביטול כמ"ש ואנכי עפר ואפר בחי' ביטול נמשך מזה השמחה שמח בחלקו וכמ"ש ויספו ענוים בה' שמחה והוא בחי' שמחה בצפרא כו', וגסות ועצבות הוא דו"נ דקליפה וע"ז נאמר בכל עצב יהי' מותר פי' כמ"ש ויתרון אור מתוך החושך שצריך להפוך העצבות דקליפה לענוה ושפלות וביטול דקדושה והו"ע וייצר בתרין יודי"ן תרין יצרין את האדם עפר שמבחי' עפר נתהווה יצ"ט ויצה"ר.
ג) ופי' עפר מן האדמה, ארז"ל למה נק' שמו אדם שנברא מן האדמה, ויש עוד פי' אדם אדמה, אדמה לעליון, כי ע"י קיום תומ"צ רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא ע"י צדקה ממשיך חסד דרועא ימינא, וע"י איזה גבור הכובש את יצרו ממשיך גבורה שבגבורה דרועא שמאלא, וע"י רחמים ת"ת גופא וע"י התקשרות המוחין והשכל בתורה הוא בחי' ישראל לי ראש כו' וכמארז"ל ע"פ כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי אפשר לקרוא בשם ה' אלא מה הוא צדיק אףאתה כו' מה הוא חנון כו', וכמארז"ל על צדיקים שדומין לבוראן כו', והוא אדם אדמה לעליון ועל דמות הכסא כו' כמראה אדם כו' והוא מראה דמות כבוד ה', ועתה י"ל פי' איהי עפר ואיהו עופר האיילים כו' והוא כמ"ש בשה"ש סוב דמה לך דודי לצבי או לעפר האיילים על הרי בתר, פי' דודי הוא בחי' כמראה אדם דמה לך הוא מהו"ע עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' אדם כמ"ש כי לא אדם הוא, והענין ע"פ מארז"ל קוב"ה מצלי יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי כו' פי' קודב"ה הוא בחי' ז"א דאצי' והגם שהוא בחי' קדוש בחי' שם הוי' עכ"ז הוא בחי' מדות עליונות והנהגות העולמות הוא ע"פ מדות חסד וגבורה, ולכן הגם שעפ"י החסד ראוי שיהי' השפעה וגילוי אלקות אך מה"ד והגבורה שכנגדו מעכב על החסד שלא יומשך כו', ופי' מצלי ומתפלל יה"ר מלפני מבחי' רב חסד א"א כי יש חסד עולם ויש בחי' רב חסד וכשמאיר בחי' רב חסד שהחסד בריבוי בחי' א"ס נמשך המשכה במהירות ואין עיכובים וממילא נתבטל מדה"ד, והו"ע יה"ר מלפני כו',
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור