וכפשוטו שהוצרך לברוח מעשו, ולהיות בבית לבן הארמי כ' שנה ואח"כ עברה עליו "צרת יוסף וכו'", ובכל מצבים אלו נשאר תמים בעבודתו, "עם לבן הרשע גרתי כו' ולא למדתי ממעשיו הרעים"סג, וכמבואר בארוכה במדרשי רז"ל.
וענין זה הוא מצד הענין הג' בתמימות, ש"אישסד תם וישר. . הוא סור מרע ועשה טוב בפועל ממש בבחי' התמימות שלא ישונה לעולם, ואינו נוגע לו הזמן והמקום שמפני תוקף הדבר והתמימות שבנפשו שכך צריך לעשות ואינו שייך כלל באופן אחר ע"כ בכל זמן ובכל מקום שהוא ה"ה עושה כן בלי שום שינוי כלל, ולא יחוש משום מנגד ומסית להדיחו ח"ו מצד עוצם התוקף בנפשו כו'*64, עד שגם אינו נחשב אצלו לנסיון כלל מאחר שאופן אחר ח"ו אינו שייך כלל"סה.
וזהו ענינו של יעקב "איש תם"סו, מדת האמתסז, בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצהסח, שבכל הפרטים והמצבים הוא בשווה ממש, ואינו מתפעל משום מנגדסט.
ח. וזהו גם הקשר בין ענין ההליכה בתמימות ("תם") לענין ד"שלם" ו"תמים" — כי ההליכה בתמימות אינה ענין שונה, אלא הוא דרגא עליונה יותר ב"שלימות", שהוא שלם בכל זמן ובכל מקום ובכל המצבים [וכדאיתא בזהרע שיעקב "הוה שלים מכולהו וע"ד כתיב בי' ויעקב איש תם שלים מכלא, אברהם תמים אקרי ולא הוה כ"כ שלים אבל תם שלים מכולא"].
והביאור בזה:
גדר השלימות ד"שלם" נוצר ע"י הפרטים השונים שיש בו, שבצירוף כולם