ולהבין זה הנה כתי' זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקביד ואי' במדר'טו גפן ממצרים תסיעטז מה הגפן הזה חי ונשענת על עצים מתים, כך ישראל חיים וקיימים ונשענים על המתים הוי זכור לעבדיך כו', דגפן חלוק משארי אילנות שהוא נמוך וענפיו דקים וגידול הענבים הם על הענפים וצריכים לסמוך הענפים שלא ישברו ולא יצמחו הענבים, והגפן עצמו חי שמקבל חיות מכח הצומח שבארץ וכשכורתין העץ נפסק ממנה החיות, וזהו שהוא עצמו חי ונשענת על עצים מתים, והגם שכל האילנות צריכים סמיכה, א' שאינו מצוי ועוד שאינו מוכרח כ"כ, אבל הגפן מוכרח להסמיכה וא"ל יבטל הצמיחה, כך בצאת ישראל ממצרים וכשצריך משה לעורר עליהם רחמים הזכיר את האבות אף שכבר מתו והם חיים, אך זהו כמשל הגפן כו', ולהבין זה צ"ל מה שנת"ליז יפה שעה א'יח בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ונת"ל תשובה הוא השבת הנפש והרוח תשוב אל אלקיםיט, עין לא ראתהכ אלקי' זולתך, וזהו הוראה שהמעשים הם מעשים טובים דאל"כ לא הי' אפ"ל התשובה.
וביאור הענין צ"ל מהו"ע מע"ט, הנה יש אבנים טובים והוא כשהכוכבים מאירים על אותו מקום נעשים אבנים טובים ומאיריםכא, ומ"מ לא יצא מכלל דומם והוא נמוך מהפחות שבצומח שאינו יוצא מכלל צומח, והאבן טוב אף שהוא מאיר ומבהיק מ"מ לא יצא מכלל דומם ומה שהוא יקר כ"כ הוא מפני שאינו מצוי וגם צריכים ריבוי יגיעה להשיגם, והוא קרוב למס"נ וגם שזה דבר חידוש אשר דומם יאיר ויבהיק כ"כ, וכמו"כ יובן במעהמ"צ דמעשה הוא כח היותר אחרון בנפש, דיש עשר כחות בנפשכב ג' שכלי' וז' מדות וג' לבושים מחדו"מכג הרי מעשה הוא הכח היותר אחרון בנפש, ומ"מ יש מעלה במעשה דעשי' לעילאכד דמעשה הוא ל' כפי'כה והכרח כמו גט מעושהכו, מעשין על הצדקהכז, ויש מעשים טובים ומעשים שאינם טובים, וצ"ל תחילה מה נק' מעשים שאינם טובים, הנה כשעושה מצות בקרירות דרך מצות אנשים מלומדהכח כמו מצות תפילין הוא עושה בקרירות ע"צ ההרגל וכן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור