כב חשון
ה׳תש״דאחת מתורות המגיד ממעזריטש ששמע רבינו הזקן בהיותו שם בפעם הראשונה - שלהי קייץ תקכ"ד עד אחרי חה"פ בקכ"ה:
אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי. אנכי מי שאנכי, שהוא נעלם ונסתר גם מנאצלים היותר עליונים, הלביש עצמותו ית' בכמה צמצומים להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים, שרפים חיות ואופנים מלאכים ועולמות עד אין מספר, ובצמצומים עד אין שיעור עשיתי ארץ הלזו הגשמית. ואדם עלי' בראתי, האדם הוא תכלית ההתהוות, ובראתי בימי' תרי"ג הוא תכלית האדם, וכדאיתא בפרדס בשם ספר הבהיר, אמרה מדת החסד לפני הקב"ה, רבונו של עולם מימי היות אברם בארץ, לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברם עומד ומשמש במקומי. כי אברהם שהוא נשמה בגוף, ועוסק בהכנסת אורחים לפרסם אלקותו ית' בעולם הזה התחתון הוא למעלה במעלה ובמדריגה לגבי מדת החסד דאצילות. ואמרה מדת החסד לפני הקב"ה, הוא קנאת מדת החסד דאצילות, אשר קנאה בעבודת אברהם ע"ה.