ונשים משלו בו (ישעי' ג) כפשוטו, אשר הת"י מפרש וכמרי חובא שליטו בי', ופרש"י דהת"י מפרש נשים מלשון נושים.
אבל לפ"ז הי' לו לתרגם ורשוותי או מרי רשוותא, כמו שת"א ע"פ לא תהי' לו כנושה, כרשיא, בעל משה ידו אשר ישה מרי רשו די ירשי, וכן כי תשה ברעך כו', וכן ת"י בעצמו (מ"ב ד) והנושה בא לקחת, רשיא, וכן בישעי' כנושה כאשר נושא בו, וכן נמצא בלשון התלמוד ב"ק מ"ח ממרי רשוותך פארי אפרע.
ואפשר לומר דהת"י מפרש ונשים כמשמעו, וקרי להו מרי חובא כמ"ש בזהר ע"פ זה (ויקרא י"ט ע"ב) ונשים משלו בו, נשים (דלעילא) מסט' דדינא קשיא, ומרי חובא הוא כמו מרי דדינא, כי גם בקדושה הנה בינה מינה דינין מתערין, ודינא דמלכותא כו'. ועי' בזח"ג תצא דרע"ח ע"ב וכד אקדים תורה למצוה או חכמה ליראה אתהפיך שמי' עלי' לנוקבא מדה"ד, כגוונא דא כו', וקשין מזונותיו באורייתא כקי"ס כו'. ועי' עוד בזהר אחרי דע"ד סע"א, בגין דמלכא לא אלקי ברי' לעלמין אלא שביק כולא בידא דמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברה כו' ולדברא לי' באורח קשוט, ורזא דמלה דכתי' דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו (אמו וודאי) ע"ש.
ועפ"ז יובן ג"כ מה שמפרש הת"י בישעי' כז, ע"פ נשים באות מאירות אותה, ומלפן יתהון, פי' ומייסרים אותם (ומאירות הוא ע"ד אעא דלא סליק בי' נהורא כו' גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי'), כמו שת"א ע"פ כי כאשר ייסר איש את בנו, כמא די מאלף גברא ית ברי' כו', וגם ומלפן כלשון הזהר הנ"ל ולדברא לי' באורח קשוט.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור