בכל לבבך פרש"י בשני יצריך (וכ"ה במשנה ד' פ"ט דברכות), ד"א בכל לבבך שלא יהי' לבך חלוק על המקום. ולכאורה מה שייך ע"ז בכל.
ואפ"ל דלשון חלוק סובל גם לשון חלוקה. והנה פי' הא' הוא ע"ד עבודת הבינונים אשר זה וזה שופטן, וזהו בשני יצריך והוא בחי' אתכפיא (וע' זהר ואתחנן דרס"ח ע"א יצ"ט אתעטר בהו ויצה"ר אתכנא בהו). ופי' הב' הוא ע"ד בחי' מדריגת הצדיקים ולבי חלל בקרבי שאין לו יצה"ר כלל, והוא ע"ד לב אחד לאביו שבשמים, ואין הלב חלוק כמו אצל הבינונים חלל הימני למשכן יצ"ט וחלל השמאלי למשכן יצה"ר, והוא בחי' אתהפכא.
גם חלוק סובל לשון מחלוקת, והוא ע"ד ד"ע וד"ת, יחו"ע ויחו"ת, כי ד"ת הוא ביטול היש לאין, וד"ע הוא שלמעלה היש האמיתי, ומה שלמטה הוא אין וכולא קמי' כל"ח.
והנה הידיעה וההתבוננות בזה יכול להיות גם במדריגת הבינונים, אשר מזה יוכל לבוא לידי אתכפיא בשני יצריך ביטול היש לאין, וזהו וידעת כו' (ומ"מ נצטווינו גם והשבות אל לבבך, כי הרגל נעשה טבע כו'), אבל שיהי' ד"ע מוחש ומורגש גם בלב כמו הלב רואה בחי' אין עוד ממש מלבדו זהו מדריגת הצדיקים אשר עבודתם בבחי' אתהפכא. וזהו והשבות אל לבבך ממש. וזהו שלא יהי' לבך דוקא חלוק על המקום, ד"ע.
גם אפ"ל כי מקום הוא בחי' ו"ק ח' וד', איך שהם בטלים לאלופו ש"ע, וזהו לב אחד לאביו שבשמים, שמים אש ומים חו"ג, ואביו שבשמים הוא בחי' חכ', הוי' בחכ', כמ"ש בהג"ה בתניא פל"ה. וזהו כי הוי' הוא האלקים, לפי ב' הפי' הידועים כו'.
ועי' בהוספות לתו"א בד"ה ויקח המן אות ג', שבכ"ז הרי יש מי שתובע ממנו והוא הנתבע, והרי יש טענה ותביעה כו', וכענין שמצינו באברהם שהי' לבבו נאמן כו', פי' לבב נאמן שאינו בכלל בחי' נפרד כלל להיות בב' לבבות יצ"ט ויצה"ר אלא רק לב אחד ורצון אחד פשוט ולא שייך ענין טו"ת כי אין עוד מלבדו כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור