היא זו) משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים (שיכולים לבא לידי איחור של שלשה שבועות. תוספת). ואפ"ל נגעי בתים זהו חורבן בית המקדש כמו שכתוב ברבות סדר מצורע ס"פ י"ז ע"פ נגע בבית ארץ אחוזתכם זה בית המקדש כו' כנגע נראה לי בבית זה טינופת עכומ"ז כו' ע"ש. ונגעי אדם זהו"ע גלות מצרים כי הם גלגול נשמות זור הפלגה שעשו המגדל בחומר ובלבנים וע"כ נשתעבדו במצרים בחומר ובלבנים ובדור הפלגה כתיב את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ופירש"י בני אדם הראשון שכפה את הטוב כו' אף אלו כפו בטובה כו' ע"ש והוא בב"ר פל"ח. ועיין מזה בזח"א פ' נח דע"ד סע"ב ודע"ה סע"א ולכן הם נק' נגעי אדם. והנה גלות מצרים היה רד"ו שנה ועיקר הגלות היה רק פ"ו שנה. לכן עז"נ צדקתך כהררי אל שנבררו במעט זמן. אבל נגעי בתים דהיינו אחר שנבנה בית ראשון ושני ונראה בו הנגע אזי משתהה אריכות זמן רב ועצום עד שיקויים מ"ש ולקחו אבנים אחרות כמ"ש ברבות פ' מצורע שם ולכן ע"ז נאמר משפטיך תהום רבה. ע"מ מ"ח ד'. ח"ה פ' י"א. צ"א א'. של"ה שבועות קפ"א א'. ושלשה שבועות דנגעי בתים י"ל רמז למ"ש במדרש בענין מקל שקד כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט"ב הן הן ג' שבועות ולע"ל יתהפכו לששון כי שוקד שקדים מתוקים כו':
(ב) פשטיה דקרא במאי כתיב אמר רב יהודא אלמלא צדקתך כהררי אל (כדמפרש לקמן) מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה. רבה אמר צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה. במאי קמיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא. דאיתמר (בפ"ק דר"ה דף י"ז א') רבי אלעזר אמר כובש (הקב"ה כובש ומסתיר עונות תחת מחילות כסה"כ כדי שיכריעו הזכיות) רבי יוסי בר חנינא אמר נושא (נושא ומגביה כף העונות למעלה כדי שיכריעו הזכיות). רבה כרבי אלעזר (והכי קאמר צדקתך כהררי אל שאתה מצדיקנו במה שאתה כובש ומסתיר משפטיך דהיינו עונות בתהום רבה) לפ"ז פי' תהום רבה היינו תחת כסה"כ וזהו כמ"ש במא"א אות ת' סי"ת תהום נק' יסוד דנוק' תהום רבה נק' יסוד דבינה כו' עכ"ל. והנה כסה"כ הוא פנימית כח"ב דבריאה ע"כ תהום רבה יסוד דבינה זהו מחילות שתחת כסה"כ. ובזח"ב פקודי רס"ח א' ובמק"מ שם דבינה דקליפה נק' נוק' דתהומא רבה היינו כי זה לעומת זה עשה האלקים ובזח"ג פ' צו ד' ל"ב ע"ב ואית תהומא עילאה ותהומא תתאה ובמק"מ שם שהם בריאה ועשי' היינו כי בינה מקננא בבריאה ובינה נק' תהום רבה כנ"ל זהו תהומא עילאה. ומל' הא בעשי'. ובפ' בראשית דנ"א ע"ב הה"ד תהום אל תהום קורא פי' הר' יוסף מערבי הובא בז"ה שם ובסה"מ רסי' קמ"א דס"ח ע"ב וז"ל עוד צריך לידע כי יסוד אימא ויסוד מל' נקרא תהום כי היסוד שהוא הרחם עמוק נקרא תהום ותהום רבה הוא דבינה. ובחיצוניות נוקבא דתהומא רבה היא בינה דקליפה בחי' בינה שלה עכ"ל. והנה יסוד דנוק' דהו"ע חותם שוקע כמ"ש בביאור ע"פ שימני כחותם וע"כ נק' תהום. וזהו שכובש ומסתיר העונות בתהום רבה דוקא היא בחי' בינה אשר היא נק' דרור עלמא דחירו כו' ונק' תשובה כו' ויובל כו' וה"ע יוהכ"פ שהיא בינה:
ורב יהודה כרבי יוסי בר חנינא (והכי קאמר אלמלא צדקתך כהררי אל שאתה עושה לנו צדקה שאתה מגביה עונות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיהו מכריעין עד תהום רבה) ואפ"ל דכובש היינו שאינו מוציא השטר כמ"ש ברבות בשלח פכ"ה. וא"כ לא נהפך הרע לטוב רק שזדונות נעשו כשגגות וזהו לפי שמקום שכובש היינו בתהום רבה בינה. אבל נושא היינו למעלה מעלה בבחי' כתר שם הוא רחמים גמורים ומחילה וסליחה לגמרי עד שזדונות נעשו כזכיות. וזהו צדקתך כהררי אל. כי ראשית י"ג מדה"ר הוא אל. ושם נאמר נושא עון ופי' כהררי אל הם מדות שבכתר כו':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור