בשו"ת שארית יהודה סי' יא, כותב אחיו של רבינו הזקן:
לפי שיש אומרים אין קנין אגב קונה באינו יהודי, ולפיכך לא כתב רבינו הגאון ז"ל קנין זה אלא ליתר שאת. אני רגיל לצוות להוסיף קנין חליפין.
וביאור דבריו, שהן בקנין אגב והן בקנין חליפין, בשניהם יש פוסקים הסוברים שמועיל בנכרי ויש פוסקים הסוברים שאינו מועיל, ורבינו לא צוה להוסיף את קנין אגב רק ליתר שאת, שכן כותב בשטר המכירה “ואגב קנין שכירות החדרים יהיה קנוי לו כל החמץ שבהם ביתר שאת ויתר עז על קנין דלעיל”, היינו שאין סומכים על קנין זה בלבד רק בתור תוספת לקנין כסף העיקרי. אשר לכן “אני רגיל לצוות להוסיף קנין חליפין”, שגם הוא מועיל לכמה פוסקים.
אמנם רבינו הביא בקונטרס אחרון שבסי’ תמא סק”ג את דברי הש"ך ש"האריך בראיות דנכרי אינו קונה בקנין סודר" ומוסיף אשר "לכך לא הזכרתי קנין סודר בפנים בסי' תמ"חCXXII, אבל הזכרתי כאן לענין דיעבד". והיינו שהן בשו"ע והן בסדר מכירת החמץ הזכיר רק את קנין אגב קרקע ולא את קנין אגב סודר.