בנוסף למכירת החמץ בקנין מעות האמור לעיל, התקין רבינו הזקן להשכיר לנכרי את החדרים שבהם מונח החמץ. ועל כך כותב בשו"ע שלו סי' תמח סעיפים ח-יא: שי"א שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלא במשיכה … וזה שלא משך את החמץ מרשות הישראל לא קנהו כלל אע"פ שנתן לו כל דמיו … לפיכך אם היה החמץ רב שא"א להנכרי בעצמו להוציא את כולו מרשות הישראל קודם הפסח … צריך להקנותו להנכרי בא' משאר דרכי הקניה שהן קנין גמור המועיל … ע"י אגב קרקע, דהיינו שימכור להנכרי גם החדר שהחמץ מונח בתוכוCXVII ויאמר אגב החדר תזכה החמץ שבתוכו. כאן מדובר במכירה, אמנם בסדר מכירת החמץ כתב: והנה אף גם במכירת החדרים אין מועיל כלום לזקוף במלוה לפ"ד גדולי הראשונים ז"ל, ואין תקנה אלא בשכירותCXVIII כפי המבואר בנוסח זה. והיינו שבנוסח מכירת החמץ של רבינו הזקן אין מוכרים את החדרים אל הנכרי כ"א משכירים אותם לו לימי הפסח, וכמבואר בנוסח השטר: ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לא"י מוכ"ז את מקומות של כל החמץ הנ"ל במקח א' זהב בעד כל חדר מהיום עד כלות יום או יומים … אחה"פ … ואגב קנין שכירות החדרים יהיה קנוי לו כל החמץ שבהם ביתר שאת ויתר עז על קנין דלעיל.