סימן ד

סימן ד

בענין הנ"ל

ב"ה¹ ג' אלול תרס"ט לפ"ק

מכתבם הגיעני, וראיתי בו כי בא האויב למחנם ובנה בה מצודות וחרמים להכרית ח"ו עולל ויונק מבית חיינו, היא התורה והמצוה, בסדרי למוד חדשים ארסיים, מזיקים מאד להשרשת קדושת התורה בלבות הילדים, והם לשונם יחליקון, וידיחו את יושבי עירם לאמר: – הנה סדר הלימוד הישן מלא רקבון הוא עלה באשו, וכל הלומדים על פיו אינם יודעים גם את השפה העברית הקדושה, וראו הנה הביאו לנו אנשים עברים חובבי שפת עברי, סדר חדש ודרכים חדשים, אין בהם לא "אלף" ולא "בית" לא תורה מן השמים, ולא סיפורים נעלים מבינת ילדים, כי אם הברות וצפצופים אחדים, ואיזה ספורים נלקטים, וכבר מיד יודע הילד לקרא ולכתב ולדבר עברית בבת אחת, והרי לכם עברים יפים בשעה קלה – כאלה וכאלה מרבים הם המתחדשים המהרסים שונאי הדת ורומסי הקדש לדבר על לב האבות, וביתר על לב האמהות שלבן רך ודעתן קלה ונוחה אחרי החדשות, עד שהם נפתחים למסור את ילדיהם לתופת וגי בן הינום².

הנסיון הראה כי אם אין משרישים בלב הילד בעודו רך ותמים אור קדושת התורה, אותיותי' וספורי' שהם כולם יסודתם בהררי קודש, ונהפוך הוא שמפטמים אותם בסיפורים והבלים שהמציאום חפשים ותעלולים, הלא לפי דרכו זו יתחנך שלא מדעתו שלא בקדושה, וכח הפועל של אותם הספרים והספורים ישחית את קדושת נפשו, ומה יעשה הבן³ כו', ותקוה רחוקה היא שילך בדרך טובה, ומי האיש החפץ בחיי בנו להכשירו ולהעמידו על דרך האמת, ינוס ויברח לנפשו מהדרכים החדשים אשר לא שערום אבותינו.

מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו תורה⁴ וארז"ל בסוכה⁵, קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה וקריאת שמע, תורה מה היא כו' תורה ציוה לנו משה כו', קריאת שמע מה היא פסוק ראשון שמע ישראל כו', והיינו להשריש בהתינוק אמונת ה' ואהבת התורה, ובירושלמי אמרו⁶ מלמדו לשון תורה, והיינו ללמדו אותיות ותיבות דלשון הקודש ופירושן. והוציאו זה בל' לשון תורה, היינו שיהי' הלימוד בשביל שיוכל ללמד תורה, ולא בשביל לימוד הלשון והשפה.

הלשון הזאת נקראת לשון הקודש שבה נברא העולם ובה ניתנה התורה⁷, ובהאותיות יש בהן קדושה בתמונתן ובקריאתן, וכמו שדרז"ל בגמרא שבת⁸ האותיות בקריאתן (ר"ל במילואיהן), וכמו שנדרש בספר אותיות דרבי עקיבא ובספר התמונה. וסדר הלימוד ניתן לנו מגדולי הראשונים, כמ"ש בכל בו, והכל הוא בכוונה מיוחדת נסתרת מעיני ההמון, ובתוכה כוונה אלקית ידעוה גדולינו ורבותינו להביא את הנער בכח נעלם ובכח נגלה אל הכוונה האמיתית. והנה נודע אשר כל מה שעושים ומתעסקים בתינוק הוא בדרך חינוך והשרשה, וכמ"ש חנוך לנער⁹ כו', וההשרשה הטובה היא הנשארת בו והיא המסייעה אותו לבחור בטוב וללכת בדרך האמת, ועל ידי הלימוד באופן המסור לנו מרבותינו הקדושים ז"ל, ועל ידי לימוד האותיות והתיבות בקדושתן, נשרש בו אור הקדושה, ויש לקוות שילך בדרך התורה והמצוה.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org