מיד עם כניסת שנת תר"נ התחיל לספור את הימים לגאולתו. בכ"ה תשרי כותב אל ר' זאב וואלף קוגל (נכדו של ר' הענדל):
אשר תבקשני ידידי במכתבך להודיעך ממצבי הגשמי, לא ידעתי מה אומר לך ומה אענה אותך על זה. חכה ידידי עוד מעט כשמונה ירחים, ואז תקוותי לשמח את לבך בבשורות טובות בגשמיות אי"ה.
לע"ע הנני מלא רצון ב"ה, ממגד גרש ירחים, אשר נגרשו מעלי, מאז שבתי בבית מוסרי ומאסרי, כה יעברו עלינו בשלום חדשים החדשים משנה החדשה, הכוללים בתוכם עוד מאתים וארבעים יום, אשר אכנה אותם ימי מ"ר, וכאשר יעבורו ויקרא דרור לנפשי, אצרפם ואחברם יחד ויהי' לריח ניחוח כקטורת סמים מ"ר-דרו"ר, ויהי' לי לזכרון על פרט השנה הזאת תר"נ, המרומזת גם בברכת מתי"ר אסורים.
באותו תוכן כתב גם ביום א' פר' נח, אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ:
והנני מלא רצון ב"ה, ממגד גרש ירחים אלו אשר עברו מאז ועד עתה, כה יעברו עלינו בשלום, חדשים החדשים משנה החדשה, מ"ר-דרו"ר, מ"ר לי בתחלה ודרו"ר יקרא בסופה, ימי המר (ארבעים ומאתים יום) אשר עמדי פה יומתקו ויהפכו לר"ם, להרים ולהגביה קרנינו בכבוד, בקרן אורה, ותהי השנה הזאת קר"ן הצה"ר לנו ולכל ישראל.
שוב כותב בט"ו בשבט, אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ:
אתי חדשות אין, תודות לה' על החיוה"ש אשר חנני, וברוך ה' יום יום תקרב ישועתי לבא. הגם כי ארכו לי הימים מאד, אמנם אין זה רק עד אשר יעברון. עוד ימים באים, והימים אשר הנם קדמה ישימו פניהם אחורנית, כימים אשר כבר חלפו ועברו.
- כשאלת החידה, מה הדבר אשר הי' מחר ויהי' אתמול? והפתרון "היום"! ביום אתמול הי' מחר וביום מחר יהי'
לה' אשר אורך ימים השביעני אקוה כי עוד יראני בישועתי, והימים האלה יהי' נזכרים לעת מצוא לטובת נפשי.
באותה תקופה ישב גלמוד במאסר וכתב שירי געגועים לגאולתו, הצדקת הדין ובקשת נקם בשופטיו:
מאת ה' אבקש, מיד צוררי ידרוש פורע פרעות
להקל על רגשיו במצבו הקשה, ישב וכתב עתון סטירי במאסרו:
מכתב עתי מדיני (משרש ריב ומדון) ומדע
זריחת החמה לא נודע, מאפס חלונות במזרח. שקיעת החמה שעה אחת קודם הסגר. אורך היום לשנה יחשב. צאת הכוכבים לא נראה פה, כי החלונות קפא עליהם הכפור...
והיה עם תום כתיבת השירים והחידות הנ"ל, ישב וכתב לידידו:
אל נא תשת עלי חטאת, אשר נואלתי, להלאני עוד, להיות שר בשירים מלב רע, להיות פותר חלומות בבית האסורים, במראה ובחידות, העל זאת שמו אותי בבור, לאבד זמן להבל וריק, אשר גם לבני הנעורים חטאת נעורים היא, ומה גם לישישים, אשר אבד עליהם כלח, אם לא כי גם המה נעורים וריקים מכל חכמה, לבושת וכלימה, לעשות מזה פלפלת כל שהוא, ולדרוש כוונת החובר חבר, אם לסכלות זו הייתה מטרתו או לאחרת הגדולה ממנה. ורק עתה יען כי כבר דרשת ממני, הרשיתי את עטי לדבר אתך הפעם בשפה חדיית.
בסוף חורף תר"נ התחלפו הממונים על בית האסורים, והתנאים נהיו יותר קשים. אמנם הבטחון שבקרוב יצא לחפשי חיזקו את רוחו. וכך כותב ביום ה' פר' צו אל המשפיע ר' הענדל:
להודיעו מכל אשר אתי בפרט כבד עלי הדבר להאריך. אך בד"כ אודיעו, כי מצב הראטע כעת נגרע ערכה הרבה מכמו שהי', וכמה לאוין ניתוספו בה, שלא להעלות מעלה עשן כ"ש לעבור בב"י וב"י (40). שלא ללבוש זולת בגדי מלכות המצויינים להאסורים, גם הכתונת והמנעלים. שלא להניח תחת מראשותינו כר נוצות, זולת הממולאים בתבן. שלא ימצא בגבולינו מיחם לחמם מים לשרות, זולת מהיורה המיוחדת לעדת האסורים, פעם ביום בעת מיוחד. שלא ימצא אתנו פה עניני אוכל נפש יותר ממזון שתי סעודות לכ"א. וכל הדברים הנאסרים הנ"ל לוקח מאתנו. גם כל ארגז וכל כלי לא תמצא אתנו זולת קדרה אחת וכף אחת לאיש ואיש. השרים התחתונים, זולת הנאצאלניק, נתחלפו.
מה יהי' כאשר יתחילו ימי העבודה עוד נעלם ממני. לפי הנשמע יהי' בימי הקיץ עבודה רבה על חומת המבצר.
זאת נחמתי, אשר ב"ה לא נשאר לפני לשבת פה רק ערך שני חדשים וחצי. אך לפי חומרי המקום, גם זמן זה לא מעט הוא.
גזירת הסאמאווארין גדולה היא בימי הפסח, כי אז בלתי אפשר יהי' לשתות מהיורה, ואכילת מצה דורשת שתיית חמין למלוגמא, ובפרט כאשר אין ביכולתי להשיג בפסח גם מאכלי רוטב חמים, כי בהתנורים דפה אין להקל בשום אופן לבשל ולחמם בפסח. ובשנה העברה הי' אצלי המיחם לתנור וכיריים בפסח לכל מכשירי מאכל ומשתה.
... יום צאתי מפה יהי' אי"ה ביום ב' פ' קרח.
וממשיך לספר על תוכניתו לנסוע מיד לליובאוויטש, כמסופר לעיל.
כבר נזכרו לעיל מכתביו בהלכה שכתב מהמאסר אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ. כדאי להעתיק כאן קטע אחת ממכתבים אלו, שבו גם סיכום על מצבו במאסר:
ומסופק אני לענין דינא, כשיזכני ה' וממצוקותי יושיעני בקרב, לענין ברכת הגומל. הגם דחבוש הוא על עסקי נפשות דוקא, וי"א דגם על עסקי ממון אם הי' מעונה בכבלי ברזל, אכן באמת בלא"ה יש בזה סכנה, שנמצאים פה אנשים א"י, לא רק החשודים על ש"ד, כי אם רוצחי נפש ממש, אשר נגמר דינם להשתלח אל ארץ גזרה על כל ימיהם, ואין להם משפט אדם כלל והמה כחיתו יער, אשר רק בהשגחתו ית' אנחנו חיים, ברוך ה' שלא נתננו כו' ואל יטשנו לנצח, ובאברתו יסך לנו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור