כמ"ש במ"א. אבל בשבת הגם שבו נמשך תוס' גילוי אורות בכלים יותר מבמועדים (וכמ"ש במ"א בענין קדש מלה בגרמי'סא ששרש השבת בקדש דאור אבא עצמ[ו] ויו"ט נק' מקראי קדשסב ), אבל סיבת תוס' גילוי אור הוי' דחכ' בשבת הוא בא ע"י אתעדל"ת שהוא בחי' העלאה והבירור מלמטה למעלה כל ששת ימי המעשה כו' וד"ל.
וביאור הדברים הנה יובן בהקדים להבין תחלה שרש [ענין] ההפרש בין בחי' אדם לדצ"ח למטה ו[מ]זה יובן למעלה בבחי' אדה"ע דאצי', [ד]הנה אנו רואים שהאדם מקבל חיות מדצ"ח שלמטה הימנו, [ו]הרי כל יגיעת האדם ביגיעת כפו באיזה מלאכה או עמלו בעסק סחורה כדי להרויח ממון הוא רק להשיג מזונותיו ומלבושיו ושאר צרכי גופו, וכולם הם למטה הימנו שהרי כל הדברים הצריכי' לגופו הם רק מחלקי דצ"ח כמ"ש כל העמל האדם לפיהוסג כו', והרי [הוא] נותן נפשו וכל כחו ושכלו עד שישיג טרף מזונו ובגד ללבוש כו', וא"כ יש הוראה מזה שהוא למטה מהם. אך הנה אנו רואים להיפך ג"כ שהאדם גבוה מהם, שהרי האדם הוא המעלה את חלקי הדצ"ח להיות כי לאחר שהשיג המאכל ואכל המזון הרי נכלל חיות המזון בנפש המדברת ונעשה גם המזון הצומח בחי' אדם מדבר, מאחר שנתחזק כח השכל ע"י כח שלסד המאכלים הרי נתהפך ונכלל גם חיות המזון בבחי' השכל. וכמו"כ המלבושים נכללו בבחי' אדם כשלובשם עליו, וכן שאר צרכי הגוף נתעלי' ונכללי' בבחי' אדם. אמנם זהו דוקא לאחר שיגע ומצא את מזונו ומלבושיו שנכללי' ועולין בו, כי בהיותו עולה בו כחו שטרח ויגע וכח שכלו בעמלוסה בכח שכלו ומדותיו הפנימי' אזי גם הלחם שאוכל נכלל בו כו' וכן גם הלבוש כו'. משא"כ קודם שיגע ומצא המזונות והמלבושי' אדרבה הרי נהפך הוא שהאדם הוא למטה הרבה מהן כי נעשה בחי' מקבל מהן באכילה כנ"ל ומכ"ש ביגיעת כחו להשיג[ם] כנ"ל וד"ל.
וכמו"כ יובן למטה ההפרש בין ו' ימי חול לשבת באדם התחתון, שכל ו' ימי החול הוא נותן נפשו וטורח להשיג מזונות ושאר צרכי גופו ע"י עסק מלאכות הרבה כמו חורש וזורע כו', ובבוא יום השבת הוא בחי' העלאה מכל אשר יגע כל ימי החול ונכללי' כולם בבחי' אדם, כי בשבת הוא נח ושובת דהיינו שעולה אל עצמו' נפשו השכלי' שנק' אדם ומי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור