בס"ד. ש"פ שופטים, ד' אלול, ה'תשט"ז
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך גו'א. ומבואר בדרושי חסידותב שמ"ש בכל שעריך הוא ע"ד מ"שג נודע בשערים בעלה. והענין בזה, דהנה, מ"ש נודע בשערים בעלה קאי על אשת חילד שהיא כנס"י, וא"כ בעלה היינו קוב"ה, כמ"שה כי בועלייך עושייך ה' צבאות שמו, וכמארז"לו אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר כי בועלייך עושייך גו', שזהו"ע הנישואין. והקשה בזהרז, דא"כ, איך אפשר להיות נודע בשערים בעלה, הלא הא"ס ב"ה הוא נעלם בתכלית ההעלם ואין מי שישיגוהו כו'. ומבואר בזהר שני תירוצים. תירוץ הא', שהפירוש נודע בשערים הוא, דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער בליבי' כל חד כמה דיכיל לאתדבקא ברוחא דחכמתא [כמובא בתניאח], והיינו, שהפירוש דשערים הוא מלשון השערה, שאין זו ידיעה אמיתית אלא השערה בלבד, ובכללות הו"ע ידיעת המציאות ולא השגת המהות. ותירוץ הב', שהפירוש דשערים הוא מלשון שיעור ומדה, וקאי על העשר ספירות שהם בשיעור ומדה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרט, דכיון שהגילוי על ידם הוא במדידה והגבלה, לכן דוקא על ידם אפשר להשיג בו ית', ע"י המשלים מעשר כחות הנפש וכיו"ב, וכמ"שי מבשרי אחזה אלקה, דידיעה זו היא השגה ממש ולא השערה בלבד, שהרי אחזה הוא תרגום של ראי', היינו ראי' ולא השערה בלבד. והיינו, שבבחי' האלקות שבספירות אפשר להיות השגה, משא"כ בבחי' האלקות שלמעלה מהספירות הידיעה היא בדרך השערה בלבד.
ב) וביאור הענין, כידוע שיש נו"ן שערי בינה, שזהו מ"ש בכל שעריך, כל בגימטריא נו"ן (שהרי האות ב' היא מאותיות השימוש),שהם נו"ן שערי בינה, וענינם הוא כמו שער הנפתח לצאת בו לחוץ, והיינו, שאור ההשגה שבמוח יוצא ונתפס בלב, שהלב משער ומשיג את ההתבוננות. אך כדי שתהי' המשכת המוחין בהמדות צ"ל תחילה העלאת המדות אל המוחין, שזהו מ"שיא עיני כל אליך ישברו, כל בגימטריא נו"ן, והו"ע נו"ן שערי בינה שעל ידם נעשית העלאת המדות אל המוחין, ועי"ז נעשית אח"כ המשכת המוחין למדות.
אמנם מ"ש נודע בשערים בעלה היינו שנמשך בנו"ן שערי בינה בחי' נעלית יותר. דהנה, כשם שישנם נו"ן שערי בינה, כמו"כ ישנם גם ל"ב נתיבות חכמה. והחילוק שביניהם, שנו"ן שערי בינה ענינם הוא לחבר המוחין עם המדות, ול"ב נתיבות חכמה ענינם הוא לחבר חכמה ובינה, להיות נקודה בהיכלאיב. וענין זה הוא ע"ד משנת"ליג בהחילוק שבין רצון העליון לרצון התחתון, שרצון התחתון הוא רצון שנולד ע"י השכל, ורצון העליון הוא רצון שלמעלה מהשכל, רצון עצמי. וזהו גם החילוק בין נו"ן שערי בינה ול"ב נתיבות חכמה, שנו"ן שערי בינה שענינם הוא המשכת המוחין במדות הו"ע המשכת רצון התחתון שנולד ע"י השכל, ול"ב נתיבות חכמה ענינם הוא המשכת רצון העליון, היינו, רצון שלמעלה מהשכל שהמשכתו ע"י החכמה, ומהחכמה נמשך לבינה. וזהו נודע בשערים בעלה, שהו"ע המשכת רצון העליון ע"י ל"ב נתיבות חכמה בנו"ן שערי בינה.
וזהו גם מ"שיד ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ, שעריך הם נו"ן שערי בינה, שענינם הוא להיות נמשכים במדות, שזהו אבני אקדח, אקדח הוא מלשון כי אש קדחהטו, כקדוח אשטז, שהוא ענין התלהבות המדות. ועוד זאת, וכל גבולך לאבני חפץ, כל גבולך קאי על נו"ן שערי בינה שהם בהגבלה, ובהם צריך להמשיך ולאחד אותם עם בחינת אבני חפץ, שהוא ענין נתיבות חכמה.ג) וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, שענינו בעבודת האדם הוא כידועיז שכל שעריך קאי על השערים שבגוף האדם, כדאיתא בספר יצירהיח שהגוף יש בו ז' שערים כנגד ז' האותיות בג"ד כפר"ת, והם ב' העינים, ב' האזנים, ב' נחירי האף והפה, ונקראו בשם שערים משום שבהם ועל ידם מתקשר האדם עם מה שמחוץ הימנו, הן עי"ז שמקבל על ידם מבחוץ והן עי"ז שמוציא על ידם אל החוץ. וכיון שבשערים אלו אפשר להיות שימוש גם להקליפות שבלעו"ז, שלכן צריך להזהיר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם גו'יט, הנה עז"נ שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, שעל כל השערים שבאדם צריך להעמיד שופטים ושוטרים, שופטים הו"ע פסקי דיני התורה שעל ידם יודעים את המותר ואת האסור, ובכללות הו"ע העבודה בבחי' הבנה והשגה, ושוטרים שענינם לרדות במקל (כפירוש רש"י) הו"ע העבודה דקבלת עול, ובלשון רז"לכ לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר כו'. והיינו, שלא מספיק ענין ההבנה וההשגה בלבד, אלא צ"ל גם ענין הקבלת עול. וב' ענינים אלו (השגה וקבלת עול) מסייעים זל"ז, והיינו, שע"י הקבלת עול נעשית ההבנה וההשגה בשלימותה, וע"י ההבנה והשגה נמשכת הקבלת עול בפנימיות. וע"ד מארז"לכא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה (לעולם ירגיז כו', קב"ע), ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה (השגה). וממשיך בכתוב ושפטו את העם משפט צדק, והיינו, שכאשר האדם מעמיד שופטים ושוטרים בכל ז' השערים שבו, לשמור ששערים אלו לא ישמשו עבור ענינים של לעו"ז, שאז נקראים שערי צלמותכב, אלא ישמשו רק עבור עניני קדושה, שאז נקראים שערי צדקכג, אזי נעשה הענין דנודע בשערים בעלה, שנעשה אצלו הענין דידיעת אלקות בב' הפירושים והאופנים האמורים לעיל, והיינו, שנמשכים נו"ן שערי בינה, וגם ל"ב נתיבות חכמה, שהו"ע המשכת רצון התחתון וגם רצון העליון, כפי שמסיים בכתובכד למען תחי' וירשת את הארץ, דארץ הוא מלשון רצון, דהיינו רצון התחתון וגם רצון העליון.
וענין זה הוא הכנה לראש השנה, והיינו, שע"י העבודה דשופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך גו' ושפטו את העם משפט צדק,אזי הולכים בבטחון גמור ובשמחה להדין ומשפט דר"ה, כיון שיודעים שהוא ית' ישפוטכה תבל בצדקכו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור