בס"ד. חלק משיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'תשכ"א
א. אנוא עומדים לקרוא תיכף בפרשת במדבר, שבפרשה זו מדובר אודות האופן של מנין בנ"י, שבמנין זה היו הכל שוים, מהגדול שבגדולים עד הפשוט שבפשוטים. הגדול שבגדולים לא נמנה יותר מאחד, והפשוט שבפשוטים לא פחות מאחדב.
וענין זה הי' גם הכנה למתן-תורה, וכמאמר רז"לג שאילו היו ששים ריבוא פחות אחד, לא היתה ניתנת התורה ח"ו אפילו למשה רבינו.
וענין זה קשור עם פשיטות הנשמה, שבזה הכל שוים. וכמאמר הבעש"טד, אדמו"ר הזקן וכל רבותינו נשיאינו עד כ"ק מו"ח אדמו"רה, שכולם אמרו שפשיטות העצמות מתקשרת עם הפשיטות של יהודי, שבזה הכל שוים.
ב. אמנם, אף שכולם נימנו בשוה, מ"מ, נכללו במנין זה רק "מבן עשרים"ו. זהו בנוגע לכל ישראל. אבל בנוגע שבט לוי, הי' המנין "מבן חודש"ז, שגם תינוק מבן חודש נמנה בשוה עם הגדול שבגדולים, ולפי הדעה שגם אהרן נכלל במנין (משה לא נכלל במנין, אבל בנוגע לאהרן ישנם ב' דיעותח) – הרי תינוק מבן חודש הי' שוה במנין כמו אהרן.
ענינו של שבט לוי הוא, כמבואר בכתובט, שענינם הוא לשרת את הוי'. וכך איתא ברמב"םי, שכל מי שנדב לבו לשרת את הוי' הרי הוא כשבט לוי. ובמילא, אצל אותם מישראל שמתמסרים לשרת את השי"ת – שפירוש "לשרת את השי"ת" הוא כאמור לעיל (בשיחות שלפנ"זיא),לא רק בשעת התורה והתפלה, אלא "בכל דרכיך דעהו"יב – אין בהם חילוקים, וגם תינוק מבן חודש שוה במנין כמו גדול שבגדולים.
ולכן, התלמידים שמחנכים אותם על טהרת הקודש, שמחנכים אותם שתהי' אצלם העבודה ד"בכל דרכיך דעהו" – הרי הם כמו משבט לוי, שאין בו שום התחלקות, כנ"ל, החל מבן חודש.
ג. על שבט לוי נאמריג "נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל", שבט לוי הוא שליח ופועל עבור כל ישראל. ומ"שיד "הבדיל ה' את שבט הלוי" – אין הפירוש שהם מובדלים ואינם שייכים לכל ישראל, אלא שעבודה זו, באופן של "הבדיל", עושים הם ופועלים אותה בכל ישראל. וכמו כן בנוגע לתלמידים – שהם פועלים בכל בנ"י העדר ההתחלקות, מצד גילוי פשיטות הנשמה, שבכולם בשוה.
ד. ובנוגע למתן-תורה בפרט, הרי אמרוטו "בנינו ערבים בעדנו", שהם – הבנים – הביאו את הגילוי דמתן-תורה לכל ישראל.
וזהו גם מהטעמים שרבותינו נשיאינו השקיעו השתדלות גדולה ביותר בחינוך הכשר על טהרת הקודשטז, שילמדו עם ילדים "קמץ אל"ף אָ" דוקא, להסביר את קדושת האותיות וקדושת הנקודותיז, כיון שחינוך הבנים נוגע לכלל ישראל.
וזוהי ההוראה לכל אחד מאתנו, שכאשר מתקרבים ימי מתן-תורה,
– החל משבת מברכים שאז מתחילה כבר ההכנה לזה, ובפרט מראש-חודש סיון, כמ"שיח "ביום הזה באו מדבר סיני", ואיתא בגמראיט הזה הזה גזירה שוה, שהי' זה בראש-חודש, ובפרט שלושת ימי הגבלה, וביחוד בחג השבועות –
יש לעורר את התלמיד שבעצמו, וגם "ושננתם לבניך אלו התלמידים"כ כפשוטו, לעורר ולגלות את פשיטות הנשמה שבהם, וזהפועל גם גילוי פשיטות הנשמה בכל ישראל כנ"ל, שבזה אין התחלקות כנ"ל.
וזוהי הכנה למתן-תורה, שבמתן-תורה נאמרכא "ויחן" לשון יחיד, שכולם עמדו יחד לתכלית אחת וכוונה אחת, לקבל "תורה אחת" מ"הוי' אחד".
ועי"ז נזכה – כלשון ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר – לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור