261
תשא את ראש בני ישראל גו' זה יתנו גו' מחצית השקל וגו' לכפר על נפשותיכם1776. הנה במחצית השקל ישנם ב' ענינים. הא', בתחלת נדבת המשכן שנתנו כל אחד ואחד מחצית השקל ומהם נעשו האדנים, והב', משהוקם המשכן שנתנו כל אחד מחצית השקל לקנות מהן קרבנות ציבור של כל שנה ושנה1777. וצריך להבין שייכות ב' הענינים שבמחצית השקל, אדנים וקרבנות, דלכאורה הם ענינים שונים ומובדלים זמ"ז בתכלית. דהנה, האדנים הם החלק היותר תחתון במשכן, ועד שאינם מעיקר המשכן, אלא רק יסוד המשכן, שהרי המשכן עצמו הוא הקרשים והיריעות, ומסקנת הגמרא1778 היא דאמר קרא1779 ועשית קרשים למשכן, משכן קרוי משכן, ואין קרשים קרויין משכן, היינו, שעיקר המשכן הוא היריעות, כמ"ש1780 ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו', ואילו האדנים היו בתחתית המשכן, שעמדו ע"ג העפר שבקרקע המשכן, ועליהם היו הקרשים, ועליהם היריעות, היריעות התחתונות, ועליהם יריעות עזים, ועליהם עורות אילם מאדמים ועורות תחשים, שמזה מובן שהאדנים הם דרגא היותר תחתונה שבמשכן1781. וכן הוא גם בהבחינות דסדר השתלשלות הנרמזים בפרטי הענינים שבמשכן, שהאדנים רומזים על הבחי' היותר תחתונה, כידוע1782 שאדנים הוא מלשון שם אדנ"י, שענינו בספירות הוא ספירת המלכות, ספירה היותר תחתונה. ואילו ענין הקרבנות הוא עיקר ענינו של המשכן1783, והו"ע נעלה ביותר, כמבואר בהמשך ההילולא1784 שקרבנות הם ענין קירוב הכחות והחושים, כדאיתא בספר הבהיר1785 אמאי איקרי קרבן ע"ש שמקרב, ועד כדי כך, שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס1786. ונמצא, שאדנים וקרבנות הם ענינים שונים ומובדלים זמ"ז בתכלית, ומהי שייכותם זל"ז, שלכן באים שניהם ממחצית השקל.
262
צריך להבין בכללות הענין דנתינת מחצית השקל לקנות מהם קרבנות ציבור, שעז"נ לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים2, שהו"ע הכפרה על החטאים, וכידוע הפירוש1787 במ"ש1 כל העובר על הפקודים, מאן דעבר על פיקודייא דאורייתא, דקאי על חטא העגל1788, שהוא חטא כללי ומקור ושורש לכל החטאים, וכמו חטא עה"ד, כדאיתא בגמרא1789 שבשעת חטא עה"ד הטיל הנחש בחוה זוהמא, וכשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן, ובחטא העגל חזרה זוהמתן1790. ואף שלא חזרה הזוהמא לגמרי כמו שהיתה בחטא עה"ד, כדמוכרח מזה שגם לאחרי חטא העגל ישנו חילוק בין גופי אוה"ע לגופי בנ"י להבדיל, כדברי הגמרא14 ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עכו"ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, מ"מ, הרי חזרה הזוהמא במקצת עכ"פ1791. והיינו, לפי שחטא העגל הוא מעין חטא עה"ד. וזהו מ"ש גבי חטא העגל וביום פקדי (על כל שאר החטאים) ופקדתי גו'1792, היינו, שלולי חטא העגל לא היתה האפשרות לכללות ענין החטאים, כיון שחטא העגל הוא מעין חטא עה"ד שהוא השרש והסיבה לכל החטאים. והנה, ידוע שחטא עה"ד נשתלשל ממיעוט הירח, ומיעוט הירח נשתלשל משבה"כ דתהו, ושבה"כ נשתלשל ממיעוט וחסרון האור למעלה ע"י צמצום הראשון (כמבואר במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר1793 וגם במאמרים שלפנ"ז1794). ועפ"ז מובן גודל מעלת הענין דמחצית השקל, דכיון שעל ידו נעשה הכפרה והתיקון על חטא העגל, שהוא כמו חטא עה"ד ששרשו הוא חסרון האור דצמצום הראשון, הרי מובן שהענין דמחצית השקל מגיע עד לבחי' האור שלפני הצמצום, לתקן את חסרון האור ע"י המשכת האור שלפני הצמצום. ונמצא, שמחצית השקל הו"ע כללי שנוגע לכללות העבודה דקיום התומ"צ שענינם לפעול המשכת האור האלקי למטה. וזהו גם הקשר עם פירוש הב' במ"ש כל העובר על הפקודים, כל דעבר בימא1795, שהרי בקרי"ס הי'
263
גילוי אלקות באופן נעלה ביותר, כמ"ש1796 זה א-לי, מראה באצבעו ואומר זה1797, ועד כדי כך, שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי גדול שבנביאים1798, שזהו כללות הענין דהמשכת האור האלקי למטה. ועפ"ז צריך להבין השייכות דמחצית השקל לענין הקרבנות (שממחצית השקל קנו קרבנות ציבור דכל השנה), דהנה, ידוע שקרבנות ענינם הוא העלאה מלמטה למעלה, ועז"נ1799 חסד חפצתי ולא זבח, לפי שזבח (קרבנות) ענינו העלאה מלמטה למעלה, ותכלית הכוונה היא בענין ההמשכה למטה דוקא, שזהו"ע החסד (והיינו, שאף שישנו הרצון גם בענין ההעלאה דקרבנות, הרי זה רק חיצוניות הרצון בלבד, אבל פנימיות הרצון, שהו"ע החפץ, הוא בענין החסד, שהו"ע ההמשכה למטה דוקא). וכיון שקרבנות ענינם העלאה, צריך להבין מהי שייכותם למחצית השקל שענינו הוא המשכת האור למטה דוקא.
זה יש להקדים תחילה המבואר בד"ה אם כסף תלוה דפ' משפטים שנת תרכ"ט1800 (ששנה זו היא שנת המאה לאמירתו), שמקשה שם תוכן קושיא הנ"ל מצד אחר. דהנה אמרו רז"ל1801 על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, שהם ג' הקוין, דגמ"ח (אם כסף תלוה1802) הוא קו הימין, המשכה מלמעלה למטה, תורה הוא קו האמצעי, ועבודה שהו"ע הקרבנות, הוא קו השמאל, העלאה מלמטה למעלה. וצריך להבין, איך יתאים ענין עמידת העולם על העבודה (ענין הקרבנות) עם מ"ש חסד חפצתי ולא זבח. ובהמשך המאמר1803 מביא מ"ש בגמרא1804 ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, וחשיב גם עיון תפלה, ופריך והא אנן תנן1805 אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעוה"ז כו', וחשיב שם רק שלשה דברים, ומתרץ, הני נמי בהני שייכי, ופירש רש"י1806 שעיון תפלה הוא בכלל גמילות חסדים, דכתיב1807 גומל נפשו איש חסד, והר"ש1808
264
מוסיף שנפש היינו תפלה, דכתיב1809 ואשפוך את נפשי לפני ה', והיינו, שע"י התפלה נעשית ההמשכה בנפשו, שזהו ע"ד ענין הגמ"ח שהוא בחי' השפעת החסד מאדם לחבירו. ומקשה על זה, שהרי ענין התפלה נכלל בקו העבודה, שהו"ע הקרבנות, כמארז"ל1810 תפלות כנגד קרבנות תקנום, והרי ענין הקרבנות הוא העלאה מלמטה למעלה (כנ"ל), וא"כ, איך אפ"ל שתפלה היא בכלל גמ"ח, שהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה.
הענין הוא, כמבואר בהמאמר, שאע"פ שתפלה היא כנגד כללות ענין הקרבנות, הרי עיקר הענין בזה הוא קרבנות התמידים, כמארז"ל1811 תפלות כנגד תמידין תקנום, תמידין דייקא [והיינו, שתמידין מורה על התמידיות שבענין הקרבנות, שהרי הקרבת התמידין היא שנים ליום עולה תמיד1812, בבוקר ובין הערביים1813, והקרבה זו פועלת על כל משך היום והלילה, שזהו שתמיד של שחר הי' מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערביים על של יום1814 (ולהעיר גם ממאמר חז"ל1815 אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כו' ודאי עשה תשובה)], שכנגדם הוקבע החיוב דתפלת שחרית ומנחה (משא"כ תפלת ערבית שאין לה קבע1816). והנה, בענין התמידין אמרו חז"ל1817 שעל ידם נקראים ישראל רעיתי, מפרנסתי, שירעו אותי בשני תמידין בכל יום, הה"ד37 את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו', והיינו, שהתמידין הם ענין של פרנסה, דכשם שפרנסה בגשמיות ענינה הוא שע"י המזון נעשה חיבור הנפש בגוף, שאם לא יאכל איזה זמן יחלש, עד שברבות הימים יוכל ליפרד הנפש מן הגוף, כן הוא גם ענין הפרנסה למעלה שע"י התמידין, שעי"ז ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים1818, דשמים הוא בחי' ז"א, ואביהם הוא בחי' חו"ב, וע"י התמידין מפרנסין ישראל לאביהם שבשמים, שנמשך בז"א ובחו"ב מבחי' נעלית יותר שעלי' נאמר1819 כי לא אדם הוא גו'. ועי"ז נמשך אוא"ס בעולם, שענין זה הוא ע"ד ובדוגמת חיבור הנפש והגוף, כמארז"ל1820 מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם.
265
ויש לומר, שכשם שחיבור הנפש והגוף הוא בכח המפליא לעשות דוקא1821, כך גם המשכת אלקות בעולם, חיבור רוחניות עם גשמיות, היא מבחי' כי לא אדם הוא דוקא. והענין בזה1822, שהתמידין חלוקים מכל הקרבנות, שכל הקרבנות ענינם הוא העלאה, וכנ"ל שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, אלא שההעלאה היא בשביל ההמשכה, לפי שתכלית הכוונה היא בענין ההמשכה דוקא, שזהו"ע חסד חפצתי ולא זבח (כנ"ל), אבל ענין ההמשכה שבקרבנות נעשה ע"י מנחה ונסכים (בעולה ע"י מנחה ובזבח ע"י נסכים)1823, ולא ע"י הקרבנות (זבח) עצמם, משא"כ בתמידין נעשה ענין ההמשכה ע"י התמידין (קרבנות) עצמם, שזהו שע"י התמידין נעשה ענין הפרנסה, רעיתי מפרנסתי, שהו"ע המשכת האור למטה דוקא. וזהו שעמידת העולם הוא על קו העבודה, ענין הקרבנות, אף שחסד חפצתי ולא זבח, כי עמידת העולם הוא בעיקר ע"י הקרבת התמידין, שעל ידם נעשה המשכת האור למטה דוקא, כנ"ל.
תפלות כנגד תמידין תקנום, תמידין דייקא, לפי שענין התפלה הוא לא רק באופן שתכלית ההעלאה היא בשביל ההמשכה, כמו בקרבנות סתם, אלא באופן שבתפלה עצמה ישנו ענין ההמשכה למטה, כמו בתמידין. והענין בזה, שלאחרי המס"נ דק"ש שהו"ע ההעלאה1824, ישנו עיקר ענין התפלה שהוא ח"י ברכאן דצלותא, ברוך אתה הוי' כו', שזהו"ע המשכת אלקות למטה בבחי' מלך העולם, ועד למצות התפלה כפשוטה שענינה בקשת צרכיו1825, רופא חולים ומברך השנים כו', היינו, שיומשך האור למטה לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה1826. וזהו שתפלה היא בכלל גמילות חסדים, כמ"ש גומל נפשו איש חסד, לפי שעל ידה נעשה המשכת האור למטה דוקא, כמו בגמ"ח.
להוסיף ולבאר מה שענין זה שתפלה היא בכלל גמ"ח נלמד ממ"ש גומל נפשו איש חסד, נפשו דייקא, דהנה, נפש היא מדריגה היותר תחתונה מכל הבחי' דנר"נ ח"י, וכדאיתא בכתבי האריז"ל1827 בפירוש הכתוב1828 נפש כי תמעול מעל, שדוקא הנפש היא החוטאת. ואף שאיתא
266
בזהר1829 על הפסוק1830 נפש כי תחטא, שאורייתא וקוב"ה תווהין עלי' ואמרי נפש כי תחטא, היינו, שאפילו בבחי' נפש יש תמיהה איך אפשר שיהי' ענין של חטא1831, מ"מ, לאחרי התמיהה שבדבר, שייך ענין החטא בבחי' נפש דוקא1832. וזהו גם מש"נ לכפר על נפשותיכם, ועד"ז מצינו באגרת התשובה שאדמו"ר הזקן כותב כמ"פ הלשון נפש דייקא, וכמו1833 כל בעל נפש החפץ קרבת ה' לתקן נפשו כו' כל לב יודע מרת נפשו1834, וכיו"ב, כי, כשם שענין החטא הוא בבחי' נפש דוקא, כך גם הכפרה והתיקון היא בבחי' נפש דוקא1835. וזהו גם הדיוק במ"ש גומל נפשו איש חסד, שענין ההמשכה שבתפלה (שלכן התפלה היא בכלל גמ"ח) היא עד למטה מטה ביותר, אפילו בבחי' נפש שהיא היותר תחתונה.
יש לבאר גם ענין מחצית השקל, שממנו נעשו אדני המשכן, וממנו הביאו קרבנות ציבור בכל השנה. והענין בזה, דהנה, כללות ענין הקמת המשכן בא לאחרי סילוק השכינה שנעשה ע"י חטא העגל1836, וענינו הוא לפעול המשכת השכינה למטה, כמ"ש1837 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד1838, שעי"ז נשלמת כוונת הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים1839, ומזה מובן שכל פרטי הענינים שבמשכן קשורים עם ענין ההמשכה למטה דוקא. ועד"ז בנוגע לקרבנות שהם ענין הכי עיקרי בהמשכן, כמשנת"ל שאף שענין הקרבנות הוא העלאה, מ"מ, התכלית בזה היא ההמשכה למטה דוקא, ובפרט בתמידין שבהם גופא ישנו ענין ההמשכה למטה. ולכן נאמר בכל הקרבנות ריח ניחוח, דריח הוא העלאה, וניחוח, מלשון נחות דרגא1840, הוא ההמשכה שנעשית ע"י העלאה זו. וזהו גם תוכן ב' הענינים שבמחצית
267
השקל, שממנו הביאו קרבנות, וממנו נעשו אדני המשכן, שבזה מודגש שגם ענין ההעלאה שבקרבנות עד לתכלית העילוי דרזא דא"ס, קשור עם ענין ההמשכה למטה ביותר שבאדני המשכן, שהם חלק היותר תחתון שבמשכן שעל ידו נעשה החיבור עם קרקע המשכן, שמורה על ההמשכה למטה מטה ביותר, וכנ"ל שענין האדנים בספירות הו"ע ספירת המלכות, שנקראת בשם שכינה, ע"ש ששוכנת ומתלבשת בתחתונים דוקא1841.
להוסיף ולבאר הענין דמחצית השקל בעבודת האדם, שזהו ע"ד הענין דגומל נפשו איש חסד, שזהו"ע עבודת התפלה שהיא בכלל גמ"ח (כנ"ל). ויובן בהקדם הדיוק1842 במ"ש זה יתנו מחצית השקל גו' עשרים גרה השקל, דלכאורה, כיון שצריכים ליתן רק מחצית השקל, למה נזכר בכתוב הסכום של שקל שלם, עשרים גרה, ולכאורה הול"ל זה יתנו מחצית השקל עשר גרה. ומבואר בזה1843, שעשרים גרה רומז על ב' בחי' עשר שבנפש האדם, עשר הכחות של חלק הנשמה המלובשת בגוף שהם בבחי' גליא, ועשר הכחות של שורש ומקור הנשמה שהם בבחי' סתים. וזהו מ"ש זה יתנו מחצית השקל גו' עשרים גרה, שע"י העבודה דנתינת מחצית השקל, שזוהי העבודה בעשר הכחות שבבחי' גליא דהנשמה, נמשכים מלמעלה גם עשר הכחות שבבחי' סתים. ונמצא, שמחצית השקל הו"ע גומל נפשו איש חסד, היינו, שגם בנפשו, בחלק הנשמה המלובשת בגוף, ובזה גופא בבחינת נפש שהיא הבחי' היותר תחתונה, בחי' רגל שבנשמה, יומשך משורש ומקור הנשמה, בחי' הראש שבנשמה1844.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור