שיחת יום ד' פ' תבוא, ח"י אלול, ה'תשל"א

189

בלתי מוגה

א. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה את הוי' האמרת וגו'.

* * *

ב. ידועה שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו¹⁴⁷⁷ אודות אמירת "גוט יום טוב" בח"י אלול – כפי ששמע בח"י אלול שנת תרנ"ג, ואח"כ רשם זאת וצוה להדפיס, שמזה מובן שזוהי הוראה לרבים לכל הדורות (כפתגם הצ"צ¹⁴⁷⁸ בנוגע לכל ענין שבא בדפוס), ושייך לכל אחד ואחת.

וכיון שזהו ענין ע"פ תורת אמת, ותורת אמת לא תדרוש ענין שאינו פנימי אלא חיצוני בלבד – הרי מובן שהמציאות לאמיתתה היא שח"י אלול הוא "יום טוב" לכל אחד ואחת, איש ואשה, להיותם יהודים, כולל גם אלו ש"בשם ישראל יכונה"¹⁴⁷⁹, ועאכו"כ אלו שבדרגא נעלית יותר.

ג. והענין בזה:

יו"ט כפשוטו ע"פ דין הו"ע של שמחה גלוי' – שזהו החילוק בין שבת ליו"ט, שדוקא ביו"ט נאמר¹⁴⁸⁰ "ושמחת בחגך", ולא רק שמחה רוחנית של הנשמה, אלא שמחה בבשר ויין דוקא, וכדיוק לשון חז"ל¹⁴⁸¹ "אין שמחה אלא בבשר" ו"אין שמחה אלא ביין",

– שהוספה זו ("אין שמחה אלא ביין") היא בנוגע לזמן הזה, ש"אין לנו בשר שלמים" לקיים החיוב דשמחה ע"י בשר שלמים, כפי שמבאר רבינו הזקן בשו"ע¹⁴⁸² ש"עכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה (ש"היא מצות עשה מן התורה"¹⁴⁸³) אלא ביין" –

והיינו, שאע"פ שחיוב השמחה נאמר בתורה שענינה שכל, "חכמתכם ובינתכם"¹⁴⁸⁴, וידוע מאמר החכם¹⁴⁸⁵ "אין שמחה כהתרת הספקות", אעפ"כ, כשמדובר אודות שמחת יו"ט, מדגישה התורה שהשמחה צריכה

190

להיות בבשר ויין דוקא, ועד ששוללת אופן אחר של שמחה – "אין כו' אלא כו'"¹⁴⁸⁶.

כלומר: הן אמת שצריך להיות יין שקשור עם ענין של תורה ומצוותי', וכפי שמביא רבינו הזקן בשו"ע (בסיום הסימן¹⁴⁸⁷) ש"חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים וכו'", להבטיח שלא תהי' סתם שמחה של הוללות וכיו"ב, אבל אעפ"כ, צ"ל ענין זה באופן שמשמח לא רק את הנשמה, אלא גם את הגוף.

וכפי שמצינו גם בנוגע לר"ה – שרבינו הזקן מביא בשו"ע¹⁴⁸⁸ ש"כתוב בעזרא¹⁴⁸⁹ אכלו משמנים ושתו ממתקים", והיינו, שהענין ד"קדוש היום לאדוננו" (כסיום הכתוב) קשור עם "אכלו משמנים ושתו ממתקים" כפשוטם. וענין זה מתאים גם עם המובא בלקו"ת¹⁴⁹⁰ מהגהות מיימוניות¹⁴⁹¹ ש"אין אדם נדון בר"ה אלא לעניני עוה"ז כו'".

ועפ"ז יש לומר הביאור בדרך אפשר בנוגע לאמירת "גוט יום טוב" בח"י אלול – שצריכה אמנם להיות חיות בעבודה של חודש אלול בענינים הרוחניים, בג' הקוין, בענין התשובה ובענין הגאולה¹⁴⁹², אבל ענין זה צ"ל באופן שלוקחים גם את הגוף בעבודה זו, בדוגמת שמחת יו"ט שצריכה להיות באופן שלוקחים גם את הגוף בענין השמחה.

ד. וכל זה נוגע לשתי הנקודות האמורות לעיל (במאמר):

א) הענין ד"את הוי' האמרת"¹⁴⁹³ – שקאי על ענין התורה16. וענין זה בא בהמשך להמדובר במשך החדשים האחרונים¹⁴⁹⁴, שצריך לקבל החלטות טובות – ולהתחיל בפועל – להוסיף בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עוז, כל אחד לפי ערכו, בנגלה ובחסידות (כמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים¹⁴⁹⁵ שצריכים להיות ביחד).

ב) הענין ד"אני מדבר בצדקה"¹⁴⁹⁶ – שכדי שתהי' הצלחה בענינים הנ"ל צריכה להיות ההקדמה ד"יהיב פרוטה לעני"¹⁴⁹⁷, שזוהי סגולה (לא רק לתפלה, אלא) גם ללימוד התורה שיהי' בהרחבה והעמקה יותר כו'.

191

ובזה נכללת גם התביעה מהקב"ה – שמקבל וממלא אותה, כמדובר לעיל (במאמר¹⁴⁹⁸) אודות המשל למלך בשדה שמקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם¹⁴⁹⁹ – ליתן לבנ"י הרחבה בפרנסה כפשוטה, שעי"ז יתוסף אצלם בלימוד התורה, כפי שמובא במהרי"ל¹⁵⁰⁰ בנוגע לר"ת, וכן מסופר בדברי רבינו נשיאנו בנוגע לצמח-צדק¹⁵⁰¹, שהי' מניח כלי מלא מטבעות זהב וכסף כשהי' צריך ללמוד דבר עמוק או דבר חמור כו', ועי"ז ניתוסף אצלו בהבנה והשגה ובהעמקה, וכך יתן הקב"ה לבנ"י קערות מלאות זהב וכסף, כדי שינצלו זאת (לפנ"ז ולאח"ז ובשעת מעשה) להבנה והשגה והעמקה יתירה בלימוד התורה, הן בנגלה והן בחסידות.

ה. ויש להוסיף ולהזכיר גם הענין שמקשר ענין התורה וענין הצדקה – שזהו ענין התפילין:

ובהקדמה – שענין התפילין קשור גם עם הענין ד"את ה' האמרת היום גו' וה' האמירך היום גו'", כדאיתא בגמרא¹⁵⁰²: "תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו וכו'", ובהמשך לזה הובאו הפסוקים "את ה' האמרת היום וה' האמירך היום" (כמבואר בארוכה באוה"ת בדרוש על פסוק זה¹⁵⁰³).

ובכן¹⁵⁰⁴:

ענין התפילין מתחיל משעבוד המוח¹⁵⁰⁵. ותפילין בכלל הו"ע המשכת המוחין¹⁵⁰⁶, שלכן איתא במדרש תהלים¹⁵⁰⁷ שע"י קיום מצות תפילין "מעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה (דוקא) יום ולילה" (כמוזכר לעיל¹⁵⁰⁸). וזהו הקשר של ענין התפילין לענין התורה, שענינה מוחין.

ונוסף לענין דשעבוד המוח יש בתפילין גם הענין דשעבוד הלב29, שקשור עם תפילין של יד, והיינו, שמענין המוחין נמשך גם בלב וביד, ועד ליד שמאל (שעלי' מניחים תפילין של יד¹⁵⁰⁹); וכמרומז גם בענין הרצועות דתפילין של ראש שנמשכים עד למטה מן הטבור (כדאיתא

192

בקבלה, ומובא גם באחרונים)¹⁵¹⁰, שמורה על ענין העשי' – שזהו כללות החילוק בין למעלה מן הטבור וחצר הכבד ששם מקומם של האברים היותר זכים, משא"כ למטה מזה נמצאים כלי העיכול כו', ועד לרגלים, שעמהם קשור ענין הממון, כמארז"ל¹⁵¹¹ ש"היקום אשר ברגליהם"¹⁵¹² "זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו".

ונמצא, שענין התפילין חודר את כל מציאות האדם – מענין המוחין עד ענין העשי', היינו, שכל עניניו יהיו משועבדים להקב"ה, כולל גם יד שמאל – ע"ד "לית שמאלא בהאי עתיקא"¹⁵¹³, כך, שאין שום מקום לצד שכנגד, צד אחר,

ובדרך ממילא נעשית הנהגתו בכל הענינים כמו הנהגתו של הקב"ה כביכול – שזהו ענין הצדקה, כמבואר באגה"ק¹⁵¹⁴ בפירוש מ"ש¹⁵¹⁵ "רחבה מצותך מאד", "מצותך (לשון יחיד) דייקא" [אף שלכאורה "הל"ל מצוותיך לשון רבים", שהרי הקב"ה מקיים כל תרי"ג מצוות, כדרשת חז"ל¹⁵¹⁶ על הפסוק¹⁵¹⁷ "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות"], כיון שהעיקר היא "מצות הצדקה, שהיא מצות ה' ממש מה שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה תמיד כו'", שהרי הקב"ה אינו חייב מאומה, וכל מה שהוא עושה הרי זה בתורת צדקה, כמ"ש¹⁵¹⁸ "לך הוי' הצדקה" (כמוזכר לעיל¹⁵¹⁹); ודוגמתו גם אצל בנ"י – שמצות צדקה "שקולה כנגד כל המצוות¹⁵²⁰, ובכל תלמוד ירושלמי היא נק' בשם מצוה סתם"¹⁵²¹.

ומזה מובן, שמלבד ההוספה בלימוד התורה ובמצות הצדקה, צריכה להיות הוספה ביתר שאת וביתר עוז גם בענין התפילין, שמקשר את ענין התורה (מוחין) עם ענין הצדקה (כללות ענין העשי').

ו. ויש להוסיף, שכל ענינים אלו קשורים גם עם ענין החיות – ענינו של ח"י אלול¹⁵²²:

193

ענין המוחין – תורה – הוא כללות ענין החיות שבאדם, כמבואר בתניא¹⁵²³ ש"נשמת האדם היא ממלאה כל רמ"ח אברי הגוף מראשו ועד רגלו, ואעפ"כ, עיקר משכנה והשראתה היא במוחו כו'".

ענין הצדקה – כדאיתא במדרש תנחומא¹⁵²⁴ שכיון שע"י מצות הצדקה החי' את נפש העני, נמשך חיים כפשוטם גם לנותן הצדקה.

וכן ענין התפילין – שיש בהם סגולה לאריכות ימים, כדברי הגמרא במסכת מנחות¹⁵²⁵: "כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר כו'" – שזהו"ע שקשור עם חיות רוחני, פנימיות החיות כו'.

ז. ובנוגע לפועל:

יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות הקשורות עם מבצע תפילין, וכן בנוגע לפעולות הקשורות עם מצות הצדקה, וכן בנוגע ללימוד התורה.

וכל זה צריך להיות באופן ד"את ה' האמרת היום" – החל מלימוד התורה מתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך הרגש היוקר שבתורה, כפי' הא' ב"האמרת" שהוא מלשון שבח, ובאופן ש"אין ערוך אליו כלל"¹⁵²⁶, והיינו, שנרגש היוקר שלא בערך שבענין התורה, שלכן מוסיף בלימוד התורה בהתמדה ושקידה ביתר שאת וביתר עוז;

ואז נעשה גם הפי' הב' ב"האמרת", מלשון לבוש50 – שהרי התורה היא הלבוש של הקב"ה (כמבואר בארוכה באגה"ק¹⁵²⁷),

ועוד זאת, שהתחלת לימוד התורה ע"י האדם היא באופן שהתורה מקיפה אותו כמו לבוש – כמבואר בתניא¹⁵²⁸ ש"התורה היא מזון וגם לבוש", שהרי מיד בהתחלת הלימוד (באמרו התיבה הראשונה בתורה, שכבר אז מקיים מצות תלמוד תורה) אזי "השכל מלובש בחכמת ה'", היינו, שחכמת ה' (התורה) מקיפה את שכלו כמו לבוש, ורק לאח"ז "הנה גם חכמת ה' בקרבו מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה ("שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו") .. (ש)לכן נקראת (התורה) .. בשם לחם ומזון הנפש .. וז"ש¹⁵²⁹ ותורתך בתוך מעי", באופן של "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות";

194

ועד להדיבור בתורה (פי' הג' ב"האמרת", מלשון אמירה50) באופן ש"נפשי יצאה בדברו"¹⁵³⁰, והיינו, שנכנס בזה כל נפש האדם.

ולאחרי שישנו הענין ד"את ה' האמרת", היינו, שהאדם עושה כל ענינים אלו מצד כחו הוא, אזי נעשה גם הענין ד"ה' האמירך גו'", שנותנים לו מלמעלה שלא בערך יותר,

וע"ד מ"ש¹⁵³¹ "לא תהי' משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא", והיינו, שלא זו בלבד שישנו ענין האהבה ויראה מצד עבודתו, אלא כמבואר בסידור בהערה לתיקון חצות¹⁵³², שלאחרי שישנם האהבה ויראה מצד עבודתו, נותנים לו אהבה ויראה כפי שהם מצד למעלה (שזהו ענין הי"ה שבשם, נוסף על הו"ה שבשם, כך שישנו שם הוי' כולו), ועד להענין ד"את מספר ימיך אמלא", ככל ד' הפירושים שבענין ה"מספר", כמו ד' הפירושים שבענין ה"ספירות", כמבואר בארוכה בכ"מ¹⁵³³.

וכל זה נמשך במעשה בפועל – בהוספה בלימוד התורה, וכיון שלימוד מביא לידי מעשה¹⁵³⁴, ניתוסף גם הידור בקיום מצוותי' ביתר שאת וביתר עוז, החל ממצות הצדקה, וכן בנוגע למבצע תפילין וכיו"ב.

ואז נעשה גם הענין ד"את ה' האמרת גו' וה' האמירך" כפשוטו¹⁵³⁵ – שבנ"י נעשים "עם" שהוא "סגולה מכל העמים"¹⁵³⁶, ובאופן ד"המבדיל .. בין ישראל לעמים"¹⁵³⁷, וכל אחד – הן גוים ועאכו"כ יהודים – מכיר בכך שיהודי הוא רק מי שעליו נאמר "את ה' האמרת גו' וה' האמירך", ואין אופן שגוי יוכל להיות יהודי מלבד ע"י גיור כהלכה, שזהו פס"ד ברור בתורת אמת ותורת חיים, שאי אפשר בלאה"כ, ובדרכי נועם ובדרכי שלום.

ונעשה הענין ד"אתם נצבים היום כולכם (לאחדים ממש) לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך"¹⁵³⁸, כפירוש רש"י "שבאו כנעניים להתגייר (גרים כהלכה) בימי משה כו'", ומזה מובן גם בנוגע לדורות שלאח"ז,

וכהמשך הכתוב: "לעברך בברית ה' אלקיך .. למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים",

195

למטה מעשרה טפחים, ובטוב הנראה והנגלה, ובאופן ש"מלכותו ברצון קבלו עליהם"¹⁵³⁹.

* * *

ח. כיון שזוהי התוועדות ביום שבו שומעים את הדברים בשעת מעשה גם במקומות שהם רחוקים בגשמיות, ועד גם בארץ הקודש – הנה כאן ההזדמנות בהשגחה פרטית לומר כמה מילים במיוחד לעולים לאה"ק שבאו ממדינות ההם.

ובהקדים – שעומדים אנו בח"י אלול, יום הולדת של הבעש"ט ורבינו הזקן,

– שהרי אע"פ שכבר התפללו תפלת ערבית, הרי "בקדשים לילה הולך אחר היום"¹⁵⁴⁰. ולהעיר מהמובא בב"ח¹⁵⁴¹ ש"היו מקדימין בתפלת ערבית וק"ש בע"ש בעוד היום גדול כ"כ .. (ש)הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת .. והיו חוזרין לבתיהם קודם הלילה" –

וידועה תורת הבעש"ט¹⁵⁴² על הפסוק¹⁵⁴³ "כן בקודש חזיתיך" (שאמר דוד המלך בשם כנסת ישראל, כל אחד ואחת מישראל), "הלואי בקודש חזיתיך", היינו, שהתנועה והמעמד ומצב דמס"נ שהיתה "בארץ צי' ועיף" – הלואי שתהי' גם בשעה שרואים אלקות "בקודש", בירושלים עיר הקודש ובארץ הקודש בכלל (שהרי עתידה ירושלים להתפשט בכל ארץ ישראל, כדברי המדרש הידוע בילקוט שמעוני¹⁵⁴⁴).

וכיון שתורה אומרת "הלואי", הרי זו לא רק בקשה, אלא גם נתינת כח מלמעלה שיוכלו לפעול זאת – שתנועת המס"נ שעמדו בה בהיותם במדינות ההם, שעל ידה עמדו בכל הנסיונות, ויצאו שלמים בגופם ובנשמתם ובכל עניניהם בתור בני אברהם יצחק ויעקב, כל אחד לפי ענינו מעמדו ומצבו, תהי' אצלם גם בהיותם בקודש, כשנמצאים במקום שבו אין העלם והסתר שגוזרים גזירות נגד לימוד התורה וקיום המצוות, אלא יש חירות ללמוד תורה בהתמדה ושקידה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז.

ט. ואין להם להתיירא מזה שלא הורגלו בקיום כל תרי"ג המצוות, כיון שבמקום ההוא היו כמה ענינים שלא היו יכולים במציאות לקיימם.

196

ובהקדמה¹⁵⁴⁵ – שאין זה ענין שמורה על פחיתות המעלה, אלא ע"ד שמבאר רבינו הזקן בלקו"ת¹⁵⁴⁶ בנוגע ל"רשב"י כשהי' במערה .. שבודאי לא הי' יכול לקיים במעשה כמה מצוות מעשיות כו'", כמו "אכילת מצה בפסח" וכיו"ב, ועד"ז אצל אלו שהיו במדינה ההיא, שיש כמה עניני מצוות שלא הי' ביכלתם לקיים.

ואדרבה: "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה"26,

וכמדובר פעם בארוכה¹⁵⁴⁷ שכאשר יהודי מקיים מצוה בפועל, הנה להיותו נשמה בגוף, הרי זה דבר קשה שיהי' קיום המצוה "כמצות רצונך"¹⁵⁴⁸, ועאכו"כ בזמן הגלות, שאין אפשרות כלל לקיים את המצוות "כמצות רצונך", כיון שלא נמצאים במעמד ומצב של "אדמה לעליון"¹⁵⁴⁹ בגלוי ובשלימות (ורק לעתיד לבוא יוכל להיות קיום המצוות "כמצות רצונך"¹⁵⁵⁰); ואילו כאשר נאנס ולא עשה, שאז "מעלה עליו הכתוב" כאילו עשה, הרי כיון שמצד ה"כתוב" אין מניעות ועיכובים של זמן הגלות וכיו"ב, הרי זה נחשב "כאילו עשה" בכל השלימות שבדבר.

ובפרט ע"פ המבואר בדרוש של אדמו"ר האמצעי ד"ה להבין ענין לקיחת אנשי חיל (שלא נדפס)¹⁵⁵¹ – שנאמר בקשר לגזירה שהיתה בזמנו – דלכאורה אינו מובן: היתכן שיש מציאות כזו (שלוקחים יהודים לצבא של ה"צאַר" ברוסיא), בה בשעה שאין להם אפשרות לקיים מצוות אפילו מתוך מס"נ?! – ומבאר, שכאשר הקב"ה מעמיד מישהו במעמד ומצב שאינו יכול לקיים מצוות, הנה כיון שהוא מוכן ומזומן כו', ומצטער על זה שאינו יכול לקיים המצוות, הרי זה עולה למעלה יותר מאשר קיום המצוה בפועל בזמן שיכולים לקיים המצוות (כמובן מהמבואר בהדרוש, אע"פ שאינו ארוך בכמות).

אמנם, בנוגע לעניננו, כיון שהיו עד עתה במקום שבו הי' קיום המצוות קשור עם מס"נ כו', ואילו עכשיו באים למקום שיש אפשרות למלא את התביעה של הקב"ה ללמוד תורה ביתר שאת וביתר עוז ולקיים את כל המצוות בהידור – ישנם כאלו שיכולים להתיירא שמא יהי' זה

197

שלא לפי כחם, ושמא לא יצליחו לפעול על הילדים שיקבלו זאת; הם ידרשו זאת מהילדים, אבל הילדים לא יצייתו להם וכו' וכו'.

ובכן: עליהם לדעת, שכל ענין הוא בהשגחה פרטית, וכיון שהקב"ה הוציא אותם באופן נסי משעבוד לחירות בנוגע ללימוד התורה וקיום המצוות, בודאי נתן להם את הכח והיכולת לקיים את התפקיד והשליחות הקדושה שהוטלה עליהם – להתנהג באופן ד"כן בקודש חזיתיך", "הלואי בקודש חזיתיך", בהיותם במדינות שבהם יכולים ללמוד תורה ולקיים את כל המצוות מתוך שמחה והרחבה, ללא גזירות ורדיפות, ועאכו"כ בארץ הקודש.

י. ועוד ענין בזה – ובהקדים:

למרות שהקב"ה הוציא אותם משעבוד לחירות בנוגע לקיום התומ"צ – הרי נמצאים עדיין בעומק הגלות שהוא חושך כפול ומכופל.

וא' הראיות לזה (והלואי היתה ראי' זו מתבטלת כבר) – שאף פעם לא הי' בין בנ"י חושך כפול ומכופל כל כך שיהי' ספק מי הוא יהודי ומי הוא גר, ועד שיכולה להיות סברא – עם היותה סברא פראית שאפילו משוגע לא יאמר זאת – שיכולים להפוך גוי ליהודי ע"י פיסת-נייר, או ע"י שעלה בדעתו ("אַזוי איז אים איינגעפאַלן") לומר שהוא יהודי... רק מצד חושך כפול ומכופל יכול להיות מצב כזה שענין הפכי לגמרי יחשב לענין שהוא בסדר.

אין צורך בראי' טובה יותר שאין זו "אתחלתא דגאולה"!...

אף פעם לא הי' חושך כפול ומכופל בימי הגלות כמו בשנה ומחצה האחרונה, שישנם כמה יהודים שאינם מתביישים לומר שאדם יכול להיות "גר" ע"י פיסת-נייר שאין בה ממש, או שאין אפילו צורך בפיסת-נייר, אלא די בכך שיאמר שהוא יהודי כדי שירשמוהו בתור יהודי! – בה בשעה שזהו לא רק היפך האמת, ולא רק ענין המזיק, אלא זהו ענין שאינו בגדר אנושי: אדם שיש בו קורטוב שכל לא יאמר דבר כזה מתוך מחשבה שכן היא המציאות!

זוהי גזירה איומה שאין בה ממשות ומציאות כלל, והיא כולה שקר מתחילתה ועד סופה: חוק השבות וחוק מיהו יהודי – שבגלל שהסבא שלו הי' יהודי, לכן יש לו חלק רח"ל בארץ ישראל, ארץ הקודש, ארץ שיהודים שופכים את דמם כדי להגן עלי', ואעפ"כ רוצים לתת זאת לגוי רח"ל, מבלי הבט על הקרבנות שיהודים הקריבו וממשיכים להקריב על זה.

198

אין זה אלא בגלל שהגלות נעשה עמוק וחשוך ונמוך יותר, עד כדי כך שאי אפשר לירד וליפול ולשקוע למטה יותר, רח"ל, ומוכרחת כבר לבוא הגאולה האמיתית והשלימה.

ובכן, גם ענין זה קשור עם סיבת בואם לכאן – בדוגמת דברי רבם ונשיאם בבואו לאמריקא¹⁵⁵², שלא בא בשביל הצלת עצמו, אלא כדי להציל את אמריקא, לעשותה מדינה של תורה, ואכן הצליח לפעול זאת, ועד"ז הוא גם תפקידם בבואם לאה"ק – להראות שהם באי-כח של "גוי קדוש"¹⁵⁵³, שממשיכים לעמוד באותה תנועה של מס"נ שבה עמדו במשך עשרות שנים במדינה ההיא, ואינם מתביישים בענין ד"המבדיל .. בין ישראל לעמים", בידעם שהם יהודים, והגוים הם גוים, ולא יתכן שיסירו את המחיצה ביניהם,

ולא עוד אלא שמוסיפים לומר שיהודי הוא לא רק מי שמקיים מצוות כפי שקיימו הם בהיותם ברוסיא או בפולין וכיו"ב, אלא בכל מקום שיש אפשרות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז, הרי הוא מוסיף עוד מצוה ועוד שיעור בתורה, ומאמין גם בבניו ונכדיו, שיקבלו עליהם עול תורה ועול מצוות, בנוגע לכל עניני התומ"צ שחייבים בזמן הזה בחו"ל ועד"ז באה"ק, ועושה כל ענינים אלו באופן ד"עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב"¹⁵⁵⁴.

יא. ולכן, עליהם לבחור להתיישב בין יהודים שומרי תומ"צ, אבל, לא כדי להסתכל איך שפלוני לומד תורה ומקיים מצוות, ולקבל הוראות מאלו שעוזרים להם בכמה ענינים, אלא לחקור ולדרוש מה יכולים הם לעשות כדי להוסיף עוד יותר בלימוד התורה וקיום המצוות.

וברור הדבר שכשם שהקב"ה הוציא אותם באופן נסי מהשעבוד שהיו אנוסים שלא לקיים מצוות והביאם למעמד ומצב שיש ביכלתם לקיים כל המצוות, בודאי יעזור להם גם עתה להיות אלו שיפיצו "נר מצוה ותורה אור"¹⁵⁵⁵ באה"ק ובארה"ב ובכל מקום שהוא; ובודאי שגם הילדים והנכדים ילכו אחריהם, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"¹⁵⁵⁶.

אך עליהם ליתן אצבע קטנה (כלשון המדרש¹⁵⁵⁷), ולעשות מאמץ קל כדי להתחיל עבודתם בהוספה בלימוד התורה וקיום כל מצוותי' מתוך

199

שמחה וטוב לבב, אע"פ ש"כל התחלות קשות"¹⁵⁵⁸, כך, שבתקופה הראשונה יהי' להם קשה להתחיל לקיים את כל המצוות, כיון שלא הורגלו בכך, מצד סיבות שאינם תלויות בהם כלל, כידוע לכל אלו שיודעים תנאי החיים שם.

ועי"ז יבקעו ויפרצו את כתלי הגלות – הגלות של היצה"ר, הגלות של שונאי ישראל מאוה"ע, והגלות בכלל, וימשיכו "נר מצוה ותורה אור" בחיי היום-יום, לחיות חיים מלאים ("אַ פולן לעבן"), חיים תורניים ("אַ תורה לעבן") על יסודי התורה והמצוה – ביום ראשון, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום ששי ועאכו"כ ביום הש"ק, ומתוך שמחה וטוב לבב.

וברור הדבר ש"אם¹⁵⁵⁹ בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", אזי "ונתתי גשמיכם בעתם", וכפירוש הבעש"ט¹⁵⁶⁰ שהקב"ה יתן להם כל הענינים הגשמיים "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"¹⁵⁶¹, אע"פ שלעת-עתה ישנם קשיים בדבר, אלא שעליהם למלא את השליחות של הקב"ה להכניס בחיי היום-יום את ההוספה בלימוד התורה וקיום כל מצוותי' בהידור גדול, ואז ימלא הקב"ה את השליחות שלו כביכול, ליתן להם בני חיי ומזוני רויחי, ובכללות – כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

יב. ויה"ר שיגיעו הדברים בכל מקום ומקום, והעיקר, שיתקבלו הדברים (ללא נפק"מ מי אומרם) מצד האמיתית שבהם,

שהקב"ה בחר בהם בתור שלוחים נאמנים – לאחרי שניסה אותם במשך עשרות שנים במצב איום ונורא, ועמדו בנסיון ונשארו "מאמינים בני מאמינים"¹⁵⁶², לומדי תורה ומקיימי מצוותי' (כפי האפשרות שהיתה להם) – שחלקם יבואו לאה"ק ויעוררו ("אויפשטורעמען") את דעת הציבור שם,

ולכל לראש – שארץ ישראל אינה ארץ סתם, אלא היא הארץ הקדושה ("סוויאַשטשנאַיאַ זעמליאַ")¹⁵⁶³ שנתן הקב"ה רק לבני אברהם בברית בין הבתרים, ואילו גוים, אין להם שם חלק ונחלה, וגם לא רשות לחוות דעה כו', והחילוק בין יהודי לגוי קבוע בתורת-אמת ותורת-חיים,

200

ועד"ז בנוגע לכל הענינים שעליהם מסרו נפשם, והביאו עמהם את המס"נ לארץ ישראל,

ולכן צריכים לציית להם, ולבטל את כל הענינים שאינם ע"פ תורה ומצוותי' בכלל,

ובמיוחד – הענין של "מיהו יהודי", שגוי ידע שהוא גוי, ולא ירצו לרמות אותו ולהזיק לו, ויהודי לא יתבייש לומר את האמת שהוא יודע שגוי הוא גוי, ויכול להתגייר אך ורק ע"פ הוראת הקב"ה – שהרי כל הענין שיש "פתח פתוח" שעל ידו יכול גוי להפוך ליהודי הו"ע שעושה הקב"ה למעלה מדרך הטבע לגמרי, בנתנו לו נשמה חדשה, נשמת ישראל מתחת כנפי השכינה (ככל פרטי הדברים שנאמרו בזהר¹⁵⁶⁴, שאין כאן המקום להאריך בזה), ולכן צריך הדבר להעשות באופן שלמעלה מדרך הטבע, ופשיטא – לא ע"י ענין של שקר ושטות, היפך השכל מכל וכל, כנ"ל; ועכשיו ניתנה להם הזכות שהאמירה שלהם תכריע את כף המאזניים לבטל את הגזירה האיומה הנ"ל.

וכאשר יעשו כל ענינים אלו, והעיקר, להראות דוגמא חי' שממשיכים באותה תנועה של מס"נ שבאה במעשה בפועל, שחיים דוקא בין יהודים שומרי תומ"צ, ומתנהגים בחיי היום-יום ע"פ שו"ע בכל הפרטים, מבלי להתיירא מזה ש"כל התחלות קשות" – בודאי יהי' הענין ד"ונתתי גשמיכם בעתם", כאמור לעיל (סי"א).

ועי"ז תהי' להם זכות נוספת – שמהם יראו וכן יעשו כו"כ מבני ובנות ישראל באה"ק ובחו"ל, להוסיף בלימוד התורה וקיום מצוותי', וזכות הרבים תלוי בהם.

ועי"ז ימהרו את סיום פעולתו של הקב"ה בשריפת כתלי הגלות (כנוסח הידוע¹⁵⁶⁵), לפעול את קיום היעוד¹⁵⁶⁶ "ואולך אתכם קוממיות", החל מזה שהיהודים בא"י ישכחו את נפילת-רוחם בפני הגוים, אלא יעמדו "קוממיות", "בקומה זקופה"¹⁵⁶⁷, כיון שהאמת היא שיהודים עומדים בקומה זקופה – "אתם נצבים היום גו' לפני ה' אלקיכם", "נצבים קיימים ועומדים"¹⁵⁶⁸, "כיום הזה שהוא קיים והוא .. מאיר"¹⁵⁶⁹.

ובנקודה העיקרית – לפעול ביאת משיח צדקנו, שאז תהי'

201

הגאולה האמיתית והשלימה, ויראו בגלוי שבנ"י הם אלו שפועלים הענין ד"תמליכוני עליכם"¹⁵⁷⁰, "ה' אלקי ישראל מלך"¹⁵⁷¹, ועי"ז נמשכת מלכותו של הקב"ה בעולם, כמ"ש¹⁵⁷² "והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", וכפי שמסיים הרמב"ם¹⁵⁷³ בנוגע לביאת המשיח ש"יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר¹⁵⁷⁴ אז אהפוך אל עמים גו' ולעבדו כולם שכם אחד", ומתוך שמחה וטוב לבב, בטוב הנראה והנגלה.

* * *

יג. בהמשך להאמור לעיל (ס"ד) שענינו של ח"י אלול קשור גם עם ענין הצדקה, הנה כיון שח"י אלול הוא יום ההולדת של הבעש"ט וגם של רבינו הזקן, הרי כשם שנזכרה לעיל (ס"ח) תורת הבעש"ט על הפסוק "כן בקודש חזיתיך", יש להזכיר גם שיש כמה תורות של רבינו הזקן באגרת הקודש אודות גודל מעלת ענין הצדקה¹⁵⁷⁵, ובפרט צדקת ארץ ישראל, "ארץ החיים", וכפי שמסיים¹⁵⁷⁶ שכיון שאה"ק התחתונה מכוונת ממש כנגד ארץ העליונה, הנה "כשזורעין באה"ק התחתונה .. הזריעה נקלטת תיכף ומיד בארץ העליונה, בלי שום מניעה ועיכוב בעולם (ע"ד מ"ש "עד מהרה ירוץ דברו"¹⁵⁷⁷), מאחר שאין שום דבר חוצץ ומפסיק כלל בין ארצות החיים".

ובהתאם לכך, הנה הצדקה שינדבו יהודים בהמשך להתוועדות זו, תנוצל בלי נדר עבור עניני ארץ הקודש.

והתחלה טובה בזה עשה יהודי (שאין כאן המקום לפרסם שמו) שהתנדב היום ח"י אלף דולר לצדקה.

ובודאי לא ישאר הקב"ה בעל-חוב¹⁵⁷⁸, ויקבל ד' פעמים ככה, ע"פ הידוע¹⁵⁷⁹ בענין "ארבע הידות תהי' לכם" עי"ז שה"חמישית לפרעה"¹⁵⁸⁰, שלכן נותן לו הקב"ה ארבע פעמים ככה, ויתירה מזה, דכיון שצדקה צריך ליתן מדילי', צריך הקב"ה ליתן לו מקודם לכן כדי שיוכל ליתן צדקה, ונמצא שמקבל ה' פעמים ככה.

202

והלואי שממנו יראו וכן יעשו רבים, ליתן צדקה גם בסכומים גדולים ונפלאים – סכומים עצומים, אבל אתה עצום מהם (ע"ד לשון רש"י¹⁵⁸¹), היינו, שנותנים אמנם סכום שנראה גדול, אבל, זהו רק מצד החשבון של נפש הבהמית...

וכפי שאמר רבינו נשיאנו¹⁵⁸², שכאשר יהודי מחליט לתת לצדקה סכום כזה שבשעת מעשה אין שום פתח ואופן בגשמיות שיוכל ליתן אותו, פותח לו הקב"ה צינור חדש כדי שיוכל לקיים החלטתו הטובה במילואה ומתוך שמחה וטוב לבב, ומזה מובן שהקב"ה נותן לו כמ"פ ככה, כדי שיוכל ליתן סכום זה מתוך שמחה וטוב לבב.

וע"פ האמור שישתמשו בזה עבור עניני אה"ק – הרי זה יפעל "בארצות החיים"¹⁵⁸³, בארץ החיים שלמעלה, שקאי בכללות על בינה¹⁵⁸⁴, ששם הוא מקום הגאולה¹⁵⁸⁵, ומשם תומשך הגאולה למטה, והיינו, שהקב"ה יהי' נכנס בירושלים של מטה ובירושלים של מעלה¹⁵⁸⁶, כיון שיבנה ביהמ"ק במקומו – ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

"ושם נעשה לפניך .. כמצות רצונך"72 – כל המצוות, כיון שתהי' שלימות באדם, שלימות בעולם ושלימות בכל הענינים74,

ועד להשלימות שפועלים בנ"י למעלה, כביכול, להיותם כמו שתי חצאי צורות (כידוע¹⁵⁸⁷ בענין "שתי חצוצרות כסף"¹⁵⁸⁸), שלכן נקראים בנ"י "תמתי"¹⁵⁸⁹, "א"ת תמתי אלא תאומתי"¹⁵⁹⁰, וע"ד ש"איש" בפני עצמו הוא "פלג גופא"114, והשלימות היא דוקא כשישנם איש ואשה ביחד, וכמ"ש¹⁵⁹¹ (בר"ה הראשון, יום ברוא אדה"ר) "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם".

ועי"ז נעשה עוד בזמן הגלות הענין ד"פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה"¹⁵⁹² – שמעמידים בנים ובנות עוסקים בתורה (כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה), ובאופן שהלימוד מביא לידי מעשה58, ובמילא נעשה הענין ד"כבשוה", שכובשים את כל הענינים הגשמיים

203

שבעולם, ועאכו"כ שעושים מהחומריות – גשמיות, ועד ש"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"¹⁵⁹³, שמהפכים אפילו את הענין דהיפך החיים¹⁵⁹⁴, שדוגמתו בעבודת האדם הו"ע שזדונות נעשים לו (לא רק "כזכיות"¹⁵⁹⁵, אלא) זכיות ממש¹⁵⁹⁶.

וכל זה – מתוך שמחה וטוב לבב, בהתאם למעמד ומצב ד"אחרונים ברצון"¹⁵⁹⁷, עוד יותר מאשר ה"ראשונים ברצון"121,

והיינו, שתחילה מקבל הקב"ה את כולם בשדה בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ואח"כ הולכים אחריו כו'23, אנו כאן, בתוככי בנ"י בכל מקום שהם, אנשים נשים וטף, מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך", לעמוד באופן ד"נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם"62, ומכתירים אותו ומקבלים מלכותו ברצון63, והקב"ה מקבל את ההכתרה ונעשה "אלקי ישראל מלך", ובאופן ש"מלכותו בכל משלה", ועד ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו"95,

וכפי שמסיימים: "מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון", שעולה זכרונם של ישראל לפני הקב"ה94 עוד בזמן החושך כפול ומכופל של זמן הגלות,

ו"עד מהרה ירוץ דברו" – ובפרט ע"י נתינת הצדקה הקשורה עם "ארצות החיים" – "מיד הן נגאלין"¹⁵⁹⁸ בגאולה האמיתית והשלימה,

וחוגגים את ר"ה ביחד עם משיח צדקנו, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"80, באופן ד"אכלו משמנים גו' כי קדוש היום לאדוננו"13.

(טרם צאתו נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א המזונות וכו', ואמר:)

מסתמא ימשיכו את ההתוועדות היום או מחר, ויה"ר שיהי' בשמחה ובהצלחה, ומתוך כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

______ _l ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org