104
עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר הוי' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך770. וידועים הדיוקים בכתוב זה, מהו ענין ג' הלשונות תשמעון ושמרתם ועשיתם771, דלכאורה מספיק לומר תשמעון ועשיתם, כמו נעשה ונשמע772, שכולל כל הענינים, ולמה צריך להוסיף ולפרט תשמעון גו' ושמרתם ועשיתם. וגם צריך להבין הסדר דתשמעון גו' ועשיתם, דלכאורה הרי זה היפך הסדר דנעשה ונשמע. וגם צריך להבין מ"ש ושמר הוי' אלקיך גו' אשר נשבע לאבותיך, דלכאורה מספיק לומר אשר נשבע סתם (דכיון שנשבע אזי צריך לקיים), ומהו אומרו אשר נשבע לאבותיך דוקא. גם צריך להבין דיוק הלשון (והי') עקב (תשמעון), שהכוונה בזה היא אם (תשמעון), כמו והי' אם שמוע תשמעו773, או בגלל (שתשמעון), כמו עקב אשר שמע אברהם בקולי774, ואעפ"כ נקט הלשון עקב דוקא2.
בהקדם מאמר הצ"צ (המיוסד על מאמר אדמו"ר הזקן) באוה"ת775 (שנדפס לאחרונה776) שמבאר מאמר המדרש777 על הפסוק778 והנה הוי' נצב עליו, א"ר יוחנן הרשעים מתקיימים על אלהיהם, שנאמר779 ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלקיהם מתקיימים780 עליהם, שנאמר והנה הוי' נצב עליו. ולהעיר, שעפ"ז יש לבאר במ"ש בתניא781 והנה ה' נצב עליו כו' ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי, שהלשון והנה ה' נצב עליו אינו סתם מליצה כו', אלא זהו ענין בפ"ע, שנוסף על ההתבוננות שה' מביט עליו ובוחן כליות ולב, צריך להתבונן גם בזה שה' נצב עליו, כפי' המדרש שאלקיהם מתקיימים11
105
עליהם, היינו, שהקיום של הקב"ה כביכול תלוי בעבודתו כו'. ומבאר הצ"צ, שזהו ע"ד שאמרו רז"ל782 בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה, ובהיפוך כתיב783 צור ילדך תשי, מלשון תשות כח כביכול. ומציין למ"ש בלקו"ת פ' שלח784 ע"פ785 ועתה יגדל נא כח אד' – שענין זה אמר משה כשהקב"ה אמר לו הי' לך לעזרני786, ויתירה מזה מצינו בדרז"ל787 על הפסוק788 ואולם חי אני, שאמר הקב"ה למשה החייתני בדברך (כמבואר בפי' רבינו נסים גאון), והיינו, שאין זה רק באופן שמוסיפין כח ועזר כו', אלא באופן שנוגע לעצם החיות כו', וכנ"ל בפי' הוי' נצב עליו, שהצדיקים אלקיהם מתקיימים עליהם, היינו, שזהו ענין שנוגע לעצם הקיום כו'. ובכללות הרי זה הענין דעבודה צורך גבוה כו'789.
שם, שביאור הענין יובן ע"פ המבואר790 בענין האבות הן הן המרכבה791, שהאבות (שאין קורין אבות אלא לשלשה, אברהם יצחק ויעקב792) הן חג"ת (אברהם ענינו מדת החסד, כמ"ש793 אברהם אוהבי, ויצחק ענינו מדת הגבורה, כמ"ש794 ופחד יצחק, ויעקב ענינו מדת התפארת, שהיא הממוצע שמאחד וכולל חסד וגבורה) דאצילות, שבשרשן נלקחו ממקום עליון יותר למעלה מן השכל, כידוע795 דאו"א ממו"ס נפקו, וז"א בעתיקא (שלמעלה מהמוחין) אחיד ותליא [וכמו בעבודת האדם, שאף שהמדות נולדים מן השכל, וכמו בק"ש, שהענין דואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך796 נעשה ע"י ההתבוננות בשכל כו', מ"מ, שרשם למעלה מהשכל, שלכן דוקא בלב ישנו הענין דרעו"ד, בכל מאדך27, שתופס בבחי' העצמות797], ולכן הם המרכבה [שענינה להוליך את הרוכב למקום שאינו יכול להגיע אליו מצד עצמו], להעלות את האדם [ע"ד המרכבה שלמעלה (בנבואת יחזקאל798), שחיות הקודש
106
מעלים את האדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם799] הוא בחי' חכמה כו', להמשיך התלבשות אוא"ס בחכמה, להיות גילוי אנת הוא חכים, כי א"ס בעצמו לאו מכל אלין מדות כלל800, רק המשכת אוא"ס להיות בחכמה תלוי' בהמשכת והעלאת נש"י. ועפ"ז יובן הענין שהצדיקים אלקיהם מתקיימים עליהם, שהרי הם ממשיכים גילוי והמשכת אוא"ס באצילות, וזהו תוספת האור והכח כו'. ומש"נ והנה הוי' נצב עליו ביעקב דוקא, הרי זה לפי שיעקב הוא בחיר שבאבות801.
לבאר802 דיוק הלשון נצב, דהנה, נצב ועומד, עם היות ששניהם לשון עמידה, הרי לשון נצב משמע לשון הגבהה וחשיבות יותר, כי נצב מורה ג"כ על לשון השתררות ומלוכה, כמ"ש803 ומלך אין באדום נצב מלך, ומ"מ הוא ג"כ לשון עמידה, שהועמד ונתמנה להיות מושל, אלא שזהו ע"ד מ"ש804 ויעמוד מעל לעם, ופרש"י גבוה מכל העם, ועד"ז הוא הפי' דנצב מלך, שנצב ועומד מעל לעם. וכמו שמצינו בלשון אני ואנכי805, ששניהם פירוש אחד להם, ומ"מ הכ"ף דאנכי מורה על גדולה וגאון (וכמו אנכי הרואה806) יותר מאני, והיינו כי אני במלכות ואנכי בכתר (כי אות כ' ר"ת כתר)807. ועד"ז נצב ועומד, ששניהם ענין עמידה, אבל נצב מורה שהעמידה היא בגדולה וגאון והתנשאות.
לומר הענין בזה, ששם הוי' מצד עצמו שייך עדיין למדידה והגבלה דסדר השתלשלות, שזהו שיש בו ד' אותיות, שמורים על סדר המשכת והשתלשלות העולמות כו'808, ואילו הענין דהוי' נצב עליו היינו הקיום והגדלות שנעשה בשם הוי' ע"י עבודת בנ"י שפועלת ההמשכה מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות.
מבאר809 גם מ"ש810 אתם נצבים היום גו' לפני הוי', דכשם שמצינו בחיות המרכבה, שעי"ז שהם נושאות את הכסא, ה"ה מנושאות עם הכסא811, כך גם בנש"י, שעי"ז שהוא ית' נצב עליהם, אזי
107
גם הם נצבים. והענין בזה, דכיון שמ"ש (אתם נצבים) היום קאי על ר"ה812, שבו פועלים בנ"י הענין דתמליכוני עליכם813, שקשור עם התוקף דכתר כו', לכן צריכים בנ"י עצמם להיות במעמד ומצב של תוקף, שזהו"ע דנצבים, שמורה על העמידה בקומה זקופה, ע"ד מ"ש814 ואולך אתכם קוממיות, שפירושו בקופה זקופה. אך אין הכוונה לקומה זקופה בגשמיות הגוף, שהרי אמרו רז"ל815 המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה (וע"ד שאמרו רז"ל816 כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור), אלא הכוונה היא לזקיפת קומה של כנס"י מקור הנשמות כו'. וכמו הענין דקומה זקופה למעלה, שהו"ע המשכת בחי' הכתר, כך גם הענין דקומה זקופה בכנס"י הו"ע המס"נ מצד הרצון שלמעלה מהטעם כו'817.
הענין דהוי' נצב עליו שנאמר ביעקב, להיותו בחיר שבאבות, שהן הן המרכבה (כנ"ל בארוכה), נמשך גם לכל אחד מישראל, ככל עניני האבות שהם ירושה לנו מאבותינו. אמנם, אע"פ שענין זה הוא ירושה לנו מאבותינו, אין זה באופן של נהמא דכיסופא818, אלא צ"ל גם ענין העבודה, ועי"ז פועלים ההמשכה מלמעלה באופן של אתעדל"ע, ועד לאתעדל"ע שלמעלה לגמרי מאתעדל"ת, אלא שאעפ"כ אינה שורה ומתגלה אלא באתר שלים819. ובענין העבודה גופא לא מספיקה עבודה כללית, אלא צ"ל גם עבודה פרטית (כמבואר בקונטרס העבודה820), בכל פרטי הענינים דמחשבה דיבור ומעשה. ודוקא באופן כזה משלימים כוונת הבריאה – לעבדה ולשמרה821 (אף שבתחלת הבריאה הי' כבר העולם על מילואו822), כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים823, בדוגמת הדירה שבה נמצא ומתגלה הדר בהדירה בכל עצמותו824, וגם כשהוא
108
ערום, בלי לבושים, והיינו, שהתגלות השכל והמדות יכולה להיות גם מחוץ להדירה, משא"כ התגלות העצם היא בהדירה דוקא.
מש"נ תשמעון ושמרתם ועשיתם, שזוהי העבודה הפרטית בכל ג' הענינים דמחשבה (תשמעון) דיבור (ושמרתם) ומעשה (ועשיתם)2. ועי"ז נמשך מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות לגמרי, שזהו"ע ושמר הוי' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע גו', שהם ענינים שלמעלה מטו"ד כו'825. והכח על זה הוא מהאבות, שזהו אומרו אשר נשבע לאבותיך, שהאבות הם בחי' המדות חג"ת ששרשן הוא מבחי' שלמעלה מהשכל, דז"א בעתיקא אחיד ותליא (כנ"ל ס"ב).
והי' עקב גו', הנה עקב הוא מלשון עקביים, דהיינו בעקבות משיחא826, שאז יש ריבוי העלמות והסתרים ונסיונות כו', וכמו ריבוי המלעיגים כו', שקשה לסבול אותם כו'. ועד כדי כך, שאפילו משה רבינו התפעל מאופן העבודה של דור זה, כידוע827 בפירוש מ"ש828 והאיש משה עניו מאד מכל האדם גו', והרי משה אמת כו'829, שעיקר ענוותנותו של משה היתה לגבי דרא דעקבתא דמשיחא, שמבלי הבט על ההעלמות וההסתרים והנסיונות כו', עובדים עבודתם באופן דתשמעון ושמרתם ועשיתם.
מתקיימת ההבטחה שבהמשך הכתובים, ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו'830, שזהו ע"ד מ"ש831 אם בחוקותי תלכו [ובאופן שהקב"ה מבקש ומתחנן כו', כמארז"ל832 אין אם אלא לשון תחנונים, אלא שכאן הרי זה בלשון הבטחה, שבאחרית הימים ודאי תשמעון833], אזי ונתתי גשמיכם בעתם834, וכל הברכות שבהמשך הפרשה, עד ואולך אתכם קוממיות45.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור