אריתי מורי שכדי שיהי' ההמשכה מהחכמה צריך להמשיך תחלה מלמעלה מהחכמה כמו עד"מ הרב שצריך להסביר לתלמידו איזה שכל עמוק שמוכרח להיות שכלו בעצמו גדול יותר הרבה כו'. כמ"כ הענין כאן כי ז' קולות הם ז' מדות ולכן מקדימים לומר ג"פ הבו שהם נגד ג' ראשונות שעי"ז המשכת ג"ר בז"א שהם מוחין דגדלות אזי יוכל להיות אח"כ המשכה וגילוי ז' המדות כו'. ואפ"ל הפי' הבו לה' כבוד היינו להמשיך מבחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד אשר משם נמשך תוס' אור בשם הוי' דאצילות כמ"ש במ"א ע"פ בפרוע פרעות בישראל שופטים סי' ה' בענין מארז"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו וע"פ ועתה יגדל נא כח כו'. וזהו הבו לה' כבוד ועוז. וכן כבוד שמו כו'. וכדי להמשיך האור משם זהו ע"י הבו לה' בני אלים ג"כ לשון כח ותוקף שהם האבות. כי האבות הן הן המרכבה חג"ת דאצילות המעלים ומקשרים ג"ר לאוא"ס ב"ה כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות. וזהו ג"כ כענין גבורי כח עושי דברו כו' כמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' בלק קצ"א א'. ע"פ שחורה אני ונאוה:
(ב) גמרא פ"ד דברכות דכ"ח ע"ב אמתניתין רג"א בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. הני י"ח כנגד מי א"ר הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים. רב יוסף אמר כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע. אמר רבי תנחום אריב"ל כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה עכ"ל. ופרש"י הבו לה' בני אלים שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם כדאמרינן בר"ה דל"ב מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לה' בני אלים עכ"ל. וע' מהרש"א שם. וע' בת"א פ' יתרו בד"ה אלפי שנאן. ובד"ה יביאו לבוש מלכות גבי רוכב על כרוב קל שלו ושט בחי אלף עלמין כו' ובד"ה לא הביט און ביעקב בפ' בלק ושם פ"ב:
(ג) פב"ת דסוכה דנ"ה ע"א ביום ראשון דחוהמ"ס מה היו אומרים הבו לה' בני אלים. ופירש"י כל המזמור ע"ש שהיום תחלת שמחת בית השואבה. דהיינו כבוד ועוז. ובאותו מזמור קול ה' על המים ע"ש ניסוך המים:
(ד) פ"ד דר"ה דל"ב ע"א ופ"ב דמגלה די"ז ע"ב ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים (ולישני דתקיפי כמו ואת אילי הארץ לקח ביחזקאל י"ז. הבו לה' כלומר הזכירו לפניו האיתנים) ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז. ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש עכ"ל. ויש להעיר ממ"ש אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמילעולם כו'. וע' מה שהקשה ע"ז בכוזרי מאמר א' סי' י"א י"ב ותשובתו ע"ז סי' כ"ה שע"י האבות נתפרסם גילוי אלהותו כו'. והענין כי ענין היותו בורא שמים וארץ היינו ההנהגה הנמשך משם אלקים. אבל ענין אלקי אברהם מגן אברהם זהו מבחי' שמש ומגן הוי' אלקים. וזהו זה שמי לעולם. שעי"ז נמשך בחי' ולשום לו שם. ועמ"ש מזה ע"פ ואלה שמות בנ"י. ועוד יובן זה ע"ד שהקשהו מדוע מעשה"ד נאמר אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומדוע לא נזכר בורא שמים וארץ שהוא מאין ליש. ומופתים דיצ"מ הוא יש מיש. ותירץ כי בריאת שמים וארץ נק' מאין ליש מבחי' אין והארה כמשנ"ת בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. ובת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל. אבל ענין יצ"מ הוא להיות גילוי אנכי היינו מהו"ע ית'. וזהו ג"כ ענין אלקי אברהם כו' זה שמי לעולם כי קיים אברהם כו' שע"י האבות הן הן המרכבה המשיכו מבחי' אנכי כו' והיינו זה שמי היינו ע"ד עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד יומדך ויאיר בחי' זו גם לעולם וכמ"ש במדרש ע"פ ראשון הוא לכם היינו גילוי אני ראשון כו'. וזהו"ע ולשום לו שם כו' ותעש לך שם כו' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך שהוא ע"י גילוי שמו הגדול כו'. והנה בשמו"ע אנו מבקשים להמשיך גילוי מבחי' זו להיות ההמשכה מבחי' אתה ממש שיהי' הוי' כמ"ש בד"ה לא הביט און ביעקב הנ"ל סעי' ב'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור