לו
קלג
כי ההרים ימושו כו' ובהרי מרום כו' וי"ל דהא ע"כ צריך ליישב זה עם מ"ש ברח כו' על הרי בשמים ועם מ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים כו' וע' ברבות בשלח פכ"ה ע"פ והוא מרומים ישכון כו':
זח"א פ' נח דס"ד ע"ב. מענין אדם ובהמה. ובגמ' פ"ק דחולין דף ה' ע"ב. תרומה קע"ח סע"א. בספד"צ רפ"ד. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' ויקרא בביאור ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה. ושם פ"ב יעו"ש. פקודי רל"ח ב'. רמ"ד ב'. רס"ח ב'. פ' צו כ"ט סע"א וסע"ב. אמור צ"א א'. נשא קמ"ז א' פינחס רט"ו ב'. תצא רע"ט א'. מענין צדקתך כו' שמות י"ח א' תרומה קנ"ו א' פקודי רס"ח א':
(ו) זח"ג פ' אמור דצ"א א' ע"פ שור או כשב. ר' יוסי פתח צדקתך כהררי אל וגו'. ת"ח צדק כתרא קדישא עילאה כהררי אל כאינון טורין עילאין קדישין דאקרון טורא דאפרסמונא דכיא ור"ל צדק היא המל' כמ"ש בת"ז צדק מלכותא קדישא. וכמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי השני בפירוש וצדקתך ירננו הוא כהררי אל. כמו המדות עליונות דאצילות הנקרים הרים ולכן האבות שהן חג"ת נקראו הרים. ור"ל אע"פ שהמל' יורדת להיות מקור לנבראים בעלי גבול. אעפ"כ היא מיוחדת בו ית' כשאר הט"ס העליונות. וע' בחייט פ"ג וז"ל ועל הספירה הזאת רמז בעל ס"י באמרו עשר ולא תשע כו' הוכרח לומר זה מפני כי היינו יכולים לטעות בה ולומר שאיננה מאחר שלא נתחדשה כאחרות ואיננה אלא הכח הכללי הנמצא מאליו מכח חיבור הט' מדות לכן הוצרך להודיענו שעכ"פ היא מדה בפ"ע כאחת מהאחרות ואולי אל זה כוון הרמב"ן ז"ל שאמר כי היא עמהם באחדות ולא באצילות עכ"ל כן העתיק בשל"ה דל"ה ע"א. ופי' כי היא יורדת להיות ראש לבריאה ואעפ"כ היא מיוחדת בו וזהו צדקתך מל' היא כהררי אל שבאצילות. ובמק"מ פי' בשם נ"ב מהרח"ו צדק הוא מל'. כאינון טורין עילאין הם נה"י דאימא. טורי דאפרסמונא דכיא בינה עכ"ל. ואפ"ל שזהו ע"ד פירוש שמע ישראל. שמע שם ע' שהמל' הנק' שם היא עולה לקבל מבחי' ע' קבתי ז"ת דאימא. כמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' פינחס דרל"ו ע"ב ע"פ אנכי אשמח בהוי' ובענין מי זאת בזהר ר"פ תרומה קכ"ו ב'. ועוד כי לע"ל והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים שהיא המל' חצים אל הים הקדמוני שהוא בינה כמ"ש ע"פ הזהר פ' שלח דקע"א א'. וזהו צדקתך כהררי אל. ובמא"א אות ה"א סעי' ט' הרים נק' חג"ת אין הרים אלא אבות. וכן נה"י דאימא נק' הרים. גם כל הו"ק נק' כך. וחמשה חסדים שבהם נק' הררי אל עכ"ל. ור"ל ע"ד חסד אל כל היום. ושורש ה"ח נמשכים מעתיקא שהרי ה"ח אינן מחסד דז"א כ"א ממוח הדעת שמתחלק לה"ג וה"ח וזהו"ע חמשה סלעים כסף שנותן הישראל לכהן בפדיון בן הבכור. והנה הכהן הוא מקו הימין שהוא חסד. א"כ החמשה חסדים שממשיכים לו ע"כ אינן מהחסד דקו הימין אלא כי ישראל הם קו האמצעי בריח התיכון העולה עד הכתר. ומשם ממשכים ה' חסדים שמקו האמצעי שהם ג"כ בדעת כנ"ל כי קו האמצעי הוא דת"י. ונותנים לכהן ועי"ז פודים הבכור ששרשו מקו הימין חח"נ כי החכמה נק' ראשית ושייך לכהן והם פודים אותו להמשיכו בקו האמצעי. נמצא עכ"פ ה"ח הנק' הררי אל הם למעלה מהחסד שבמדות דז"ת. כ"א הוא מהמוחין חב"ד וכמו מעלת דו"ר שכליים על דו"ר טבעיים עוי"ל לפמ"ש במא"א שם סעי' ו' הם כפי דעת המקובלים הוא בינה שמשם נחצבת אבני הבנין עכ"ל ור"ל ז"ת דאצילות ולכן כמ"כ מל' שהיא בחי' כח הדבור שלכן נק' עיר אלקינו שהעיר היא מהרבה בתים והבתים הם מאבנים שהם אותיות שתי אבנים בונות שתי בתים כמ"ש בזה בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא ובלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך. א"כ כמו מבינה נחצבו אבני הבנין דאצילות והיינו אותיות המחשבה כמ"כ מהמל' נחצבו אבני הבנין של עולם הדבור. וזהו צדקתך שהיא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-ehwayw4n
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.