לו
קלד
מל' שהוא הצדקה של הקב"ה להחיות רוח שפלים ע"י אותיות הדבור. כהררי אל כאינון טורין דאפרסמונא דכיא דבינה שמשם נחצבו אבני הבנין דאצילות. עו"ש בזהר אמור הנ"ל ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעילא. היינו עליות המל' להתחבר עם ז"א. ע' זהר וארא דכ"ח סע"ב בפירוש ארוממך אלקי המלך. כל דינהא בשקולא חדא לכולא. דלית בההוא דינא רחמי. זהו כשטת הזהר דס"ל צדק הוא דין כי בנין המל' מהגבורות. וכמ"ש בזח"ג נשא קל"ז סע"א וכי ירושלים נוא שאנן הוא והכתיב צדק ילין בה. ובאתר דאשתכח צדק לאו שקיט ולאו שאנן הוא כו' וכ"כ בפ' האזינו דרצ"א סע"ב ודף רצ"ב ע"א. וצ"ל דמפרש שיש הפרש בין צדק ובין צדקה. דצדק נק' המל' קודם שנתחברה עם ז"א ואז היא מלאה גבורות כמ"ש בזהר פ' בהר דק"י ע"ב אתון נורא יקידתא כו'. ולאחר שנתייחדה עם ז"א נקראת צדקה בתוספת ה' שכן הה"א מורה על חיבור דכורא. כמו אתה לגבי את. וכמבואר בזהר פ' בא דל"ח ע"ב דכל זמן דלא קבילת דכר אתקרי נער בלא ה"א מדקבילת דכר אתקרי נערה בה"א. אוף הכי ליל כו' הלילה כו' ע"ש. וכן ביאר בהדיא בזהר האזינו שם דרצ"ב ע"א ת"ח כד אתבסמא האי צדק ממשפט כדין אקרי צדקה ועלמא מתבסמא מחסד כו'. והנה לפ"ז דצדק הוא דין ולעיל נת' כהררי אל ה"ח העליונים יש לפרש הענין דמדה"ד של הקב"ה זהו בשביל החסד ואהבה עצומה וכמ"ש במד"ר ר"פ שמות ע"פ חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. וכמ"ש באג"ה סי' כ"ב שזהו כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו כמ"ש אם רחץ ה' צורת בנות ציון כו' ברוח משפט כו' יעו"ש. וזהו צדקתך צדוק הדין הוא כהררי אל חסד דלגאו שלמעלה מחסד דלבר כו'. ויש ראי' להזהר דצדק הוא דין ממ"ש בטוא"ח סי' רצ"ב בענין ג' פסוקי צדקתך שאומרים במנחה דשבת שהוא ענין צדוק הדין כו' וע' מזה בזהר תרומה דקנ"ו סע"א. אכן בהרד"א דף נ"ד ע"ב יש עוד פי' דג' פעמים צדקתך זהו נגד מה שע"י שלש סעודות ניצול משלשה פורעניות כו' ע"ש ועפ"ז יש לקיים ד' המד"ר פ' נח פל"ג דמפרש צדקתך חסד ושפע גדול וכ"כ עוד במד"ר פ' אמור פכ"ז ור"פ במדבר:
(ז) בדברי אאזמו"ר נ"ע בד"ה אין ערוך לך. מצאתי קצת ביאור לדברים הנ"ל וז"ל דהנה צדיקים אין להם מנוחה אף לעוה"ב דהיינו בהשתלשלות העולמות כל אחד גבוה מחבירו ומחיה את חבירו בהשפעתו אליו. והוא מקבל מהגבוה ממנו עד למעלה מעלה. וכל אחד בראותו את הגבוה ממנו כלתה נפשו לשרשו ובטל במציאות נגדו (ועמ"ש בד"ה מצה זו מענין השתוקקות העלול לגבי העילה) עד שיוצא ממקומו. כמו כלות הנפש שבאדם התחתון. כן כל אחד נגד הגבוה ממנו כשמשיג דבר הנעלם ממדרגתו הוא בטל נגד חיותו המחיה אותו. וזהו צדיקים הולכים מחיל אל חיל. פי' מכלי אל כלי שיוצא מהכלי שהוא בו מחמת השגתו דבר גבוה ממנו ומתבטל אליו (ע' מענין חיל במא"א ח' סכ"א ובלק"ת בד"ה ושמתי כדכד) וכן חבירו עד למעלה ואח"כ ממשיכים קצת אלקות למטה כו'. וזהו צדקתך כהררי אל פי' טורין עילאין שכל אחד מתבטל מהשגתו נגד מה שלמעלה ממנו. ומשפטיך תהום רבה היינו אלקות הוא בהפך יותר נמשך למטה כו' עכ"ל. ור"ל כמו שלע"ל ומלאה הארץ דעה ויהי' הגילוי למטה דוקא. ועיין בפי' כשמן הטוב כו' שיורד ע"פ מדותיו מלמעלה למטה דוקא בד"ה בהעלתך את הנרות דרוש הראשון. ובד"ה וידעת היום דרוש השני. שהעליות שמלמטה למעלה זהו מצד ממכ"ע אבל מצד סוכ"ע אין שייך עליה כי מעלה ומטה שוין וזהו"ע אם רץ לבך שב לאחד. ועד"ז מתבאר בד"ה מצה זו ההפרש בין מוחין דאימא ובין מוחין דאבא וזהו ג"כ ענין הנדרש ע"פ כי ההרים ימושו כו' שלא יהי' עוד בבחי' הרים שהם עליות מלמטה למעלה. אלא שלמטה ממש יהי' הגילוי. והיינו ע"י שיהי' ההמשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלות. וזהו כוונת רבינו ז"ל בפי' משפטיך תהום
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-wq07xts0
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.