ימלל גבורות ה' א"ר אלעזר בן פדת ראה מה כתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו אדם נתון על המטה והנחש בארץ לפניו כו' ואינו יודע כמה פלאות עשה הקב"ה עמו ומי יודע הקב"ה ברוך ה' אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו והוא לבדו יודע פלאיו שהוא עושה וכ"ה אומר רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו'. ולכן א"ש מ"ש הרד"א בפי' ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת שזהו ע"ש הפסוק רבות עשית כו' וכתרגומו סגיאי ניסייא וכ"ה בזהר פ' בלק דף רי"ש סע"ב ע"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו וע"ש במק"מ שדקדקו כן מתיבת לבדו. ובשל"ה דף מ"ם ע"ב פי' ענין לבדו היינו כי לפעמים הוא מאיר השגתו ע"י אמצעי ולפעמים לבדו כאומרו לעושה נפלאות גדולות לבדו ר"ל שלא ע"י אמצעיים וזה ע"ד שפירש בילקוט פ' בשלח סוף רמז ר"ן ע"פ כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות אראנו מה שלא הראיתי לאבות שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות וכ"ה אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח עכ"ל. ואפ"ל לפי' שהביא השל"ה שהם נפלאות גדולות יותר מיצי"מ והיינו חפי שנמשכו ממנו ית' לבדו שלא ע"י שום אמצעי והיינו כמארז"ל במד"ר ס"פ בא ס"פ י"ט ע"פ כי לא בחפזון תצאו לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומן אבל לע"ל אני לבדי שנאמר כי הולך לפניכם ה' כו'. ור"ל כי אני ובית דיני היינו שנמשך ממנו ית' דרך אמצעות בית דינו אבל לע"ל אני לבדי שלא ע"י אמצעות כלל אפי' לא ע"י אמצעות בית דינו ולכן יהי' נפלאות גדולות יותר. ועמ"ש ע"פ וברחמים גדולים אקבצך שהם נמשכים מפנימי' ע"י. ועד"ז י"ל ענין נפלאות גדולות לבדו:
(ט) ואפ"ל ג"כ לפי המדרש דפי' לבדו שאין בעל הנס מכיר בנסו הנה נמשכו ג"כ כביכול מבחי' לבדו כמ"ש בת"א גבי פורים בד"ה ומרדכי יצא. אבל בגלות הזה אותותינו לא ראינו ובאים בדרך הסתר זהו מחמת כי אתה ה' אבינו כי אברהם לא ידענו כו'. ועו"ש בד"ה כי אברהם לא ידענו דקנ"ו ע"ב כשנמשך מבחי' יסוד אבא שגבוה הרבה מבחי' אברהם אז דוקא נמשך ע"י לבוש הטבע כמו המשל מפני אריה לגבי פני שור כו':
(י) וצ"ל משארז"ל פט"ז דשבת דקי"ח ע"ב האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף וע"ש פירש"י שהביא מפרק ע"פ דקי"ז ע"א שהלל נתקן על כשנגאלין מצרה כו'. וי"ל שהרי המכוון שהלל נתקן לומר על נסים וכיון שיש ועל נסיך שבכל יום עמנו. א"כ מדוע האומר הלל בכל יום ה"ז מחרף כו'. ואפ"ל כי הנה באמת גם הטבע הוא הכל פועל אלקי כמו מעשה הנס רק לפי שנעשה זה הפעולה מהבורא ית' ע"י אמצעיים שהם כגרזן ביד החוצב בו נקרא בשם טבע. וגם שהוא פועל כן בתמידות ונקרא מנהגו של עולם. אבל באמת טבע זה הוא במדרגת נסים רבים מתמידים ותכופים זה לזה בלי מספר. כ"כ חכמי המחקר ג"כ בכוזרי מאמר א' סי' ע"ז ובפירוש האו"נ שם. וע"כ גם הנסים שבכל יום מה שאין בעל הנס מכיר בנסו. כיון שאין מכיר בנסו לא שייך לומר ע"ז הלל כי ענין הלל נתקן על הנס שנראה לכל. ואף בנס דפורים שלא הי' דבר יוצא חוץ לטבע כנסים דיצי"מ. מ"מ ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו וה"ז גילוי אלקות מה שהחוץ לטבע מתלבש בלבוש הטבע. וע"ז שייך לומר הלל. ע"ד חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם פ"ג דאבות משנה י"ד. ופי' הרע"ו שהעושה טובה לחבירו ומודיעו שעשה הטובה זהו חיבה יתירה מאלו שעשה לו הטובה ולא הודיעו כלל יעו"ש. ועד"ז ההפרש בין בחי' אותותינו לא ראינו. ובין ראו כל אפסי הארץ את ישועת אלקינו. וע"ש בת"א שבחי' זו נמשך כשהמדות עליונות מאירים בכנס"י בבחי' פב"פ כו' דהיינו גילוי אהבה עליונה כו'. ולכן ע"ז דוקא שייך לומר הלל כו'. ועמ"ש על הזח"ג ר"פ ויקרא בענין שאל לך אות מעם ה' אלקיך הגבה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור