(ד) בע"מ מאמר חקור דין ח"א ר"פ כ"ד וז"ל כתיב שבטך ומשענתך המה ינחמוני כי השבט עצמו הוא המשענת כטעם ואני יסרתי חזקתי זרועותיכם וכתיב היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה כי הדמעה אשר היא בטבעה כליון עינים ודאבון נפש היתה לי לחם לבב אנוש יסעד. באמרם אלי כל היום כו' דע כי איה שהוא מקור הרחמים הוא אלקיך שופטיך כו' עכ"ל. ופי' המפרש כי אי"ה הם ג' מדות הראשונות אל"ף הוא פלא כתר. יו"ד חכמה. ה' בינה. וע"כ היתה לי דמעתי כמו לחם לבב אנוש יסעד כשאומרים לו שיסורים באים מאלקים שהוא דין רפה הוא שופטיך עכ"ל. ולענ"ד נראה דכוונת הע"מ הוא כך כי הנה כתיב וסביביו נשערה מאד וארז"ל סוף יבמות שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה ופירש בת"ז ובפרדס שער הטעמים פ"ג ערך פסק שחוט השערה הנ"ל זהו ענין פסיק טעמא שבין שני המות הוי'. ולכן כדי להעלותך למעלת ש' הוי' הראשון שהוא בחי' סוכ"ע וכמו בק"ש אומרים ב' שמות הוי' הא' הוי' אלקינו שהוא שרש ומקור הנשמות ואח"כ הוי' אחד מקור המהווה ז' רקיעים והארץ כו'. וכדי להעלותן לבחי' זו הוא מדקדק עליהן ע"ד שלש מתנות ניתנו לישראל וכולן לא ניתנו אלא ע"י יסורין. פ"ק דברכות דף ה' ואחת מהן הוא העוה"ב. ולכן בשומו ללבו כי איה היינו סוכ"ע כמ"ש ע"פ איה שוקל כו' בת"א פ' שמות הוא אלקיך ר"ל משם נמשך היסורין הנמשכים משם אלקים וכ"ז כדי שאיה יהי' אלקיך ע"ד והי' הוי' לי לאלקים לכן עי"ז היתה לי דמעה הנ"ל בחי' לחם ממש להיות לבב אנוש וחלוש יסעד כו':
(ה) מענין דמעה במא"א אות דלי"ת סעי' י"ז ואות מ"ם סעי' צ"ב פי' כי דמעות הם נצח והוד ב' שמות אלקים כל א' מתפשט ק"כ צירופים גימט' דמעה ויש ב"פ ק"כ צירופי אלקים הם גימט' ב"פ דמעה. וגם כי אחיזת החיצונים ק"כ צירופים שלהם מק"כ דקדושה מזה נמשך מר יבכיון כו'. ובד"ה ועשית ציץ נת' כי מחיצה של ברזל המפסקת כו' זהו ג"כ בחי' ב"פ ק"כ הנ"ל גימ' ברזל והוא הגורם הסתר והעלם ומזה נמשך הבכיה וזהו רחל מבכה כי רחל גימ' ב"פ דמעה כו' שהיא מבכה על בחי' כרחל לפני גוזזיה נאלמה כו':
(ו) בי"נ שם אות דל"ת סי"ז כ' בשם הרח"ו שלכן שערי דמעות לא ננעלו משום דבדמעה מעורר עינים העליונים שהם נו"ה דחכמה כו' כי העינים מבחי' חכמה כו'. ואפשר לבאר דמבואר במ"א בד"ה כי תשמע בקול כו' לעשות הישר בעיני ה' דפי' עיני ה' אל צדיקים היינו ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת כו' ע"ש. והנה עיקר הדמעה נמשך מהסתר והעלם ההשגחה דיחו"ע שהיא משם הוי'. שעז"נ השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. כמבואר בד"ה כי עמך מקו"ח בת"א פ' מקץ. אלא כשההשגחה נמשך ע"י שם אלקים אזי ע"י השתלשלות ק"כ צירופים כו' כנ"ל. ולכן ע"י הדמעות שמוריד מעיניו על הסתלקות הגילוי מבחי' ומדרגת עיני ה' אל צדיקים. דהיינו מבחי' עיני ה' כ"א ההשגחה ע"י שם אלקים. עי"ז מעורר וממשיך להיות פקח עיניך וראה שוממותינו כו' שלא יסתירו הגבינין דמכסיין על עינא כו'. וזהו ג"כ ענין עורה למה תישן ה' שהשינה עד"מ היא בעינים שבשעת השינה עד"מ באדם נסתם מראה עיניו. וזהו"ע אותותינו לא ראינו כו'. וע"י בחי' דמעות הנ"ל מעוררים גילוי בחי' הנה לא ינום ולא יישן כו':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור