(ז) אאזמו"ר נ"ע בד"ה בהעלותך את פי' ג"כ ענין היתה לי דמעתי לחם שע"י הדמעה והמרירות זוכה ללחם שהוא התורה שנאמר בה והגית יומם ולילה. וע"י מרירות זו שהיא בחי' זית זוכה לשמן הוא בחי' אהרן באורך נראה אור כו' עין בעין נראה אותיות אהרן. ושהוא בחי' אהבה הנמשך מראי' חושית ממש ע"פ. והיינו ע"ד הנ"ל סעי' ו' שכדי לזכות לבחי' ראיה עליונה זהו ע"י הדמעות שמוריד מעיניו כו' ובזח"א מקץ דר"ג פי' שעי"ז יזכו לבחי' בבכי יבאו שנאמר לע"ל שבכיה זו יהי' ע"י כי עין בעין יראו כו':
(ח) רבות קפ"ו ב' ס"פ מצורע פרשה י"ט. בר"ח שער התשובה פ"ה דקי"ז ע"ב מענין שערי דמעה לא ננעלו:
ט יומם יצוה*. פ"ב דחגיגה די"ב ע"ב אר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה כו' משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי אר" כל העוסק בתורה בעוה"ז שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעוה"ב שהוא דומה ליום. ומ"ש שהעוה"ז דומה ללילה ועוה"ב ליום ע' רפ"ק דפסחים דף ב' ע"ב ושם ע"א גבי וכאור בקר יזרח שמש. ובזהר הרקיע פ' בראשית דט"ו פי' חוט של חסד הוא הקו וחוט הנמשך מאור א"ס לאחר הצמצום ומאיר בבחי' בוצינא דקרדוניתא ומשמע בדבריו דבוצינא דקרדוניתא זהו נר שהוא מל' והיינו מל' דא"ס והקו וחוט זהו יסוד דא"ק ושרשן למעלה יותר עד"ז כו'. ומזה יש להעיר לענין וסוכה תהי' לצל יומם שהוא המקיף העליון שלמעלה מהקו וחוט כו':
(ב) עוד שם בגמרא מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה ותשות ביום מפני כבודן של ישראל שנא' יומם יצוה כו' ופי' מהרש"א דשירתן של ישראל עיקרה ביום בתפלתן ב"פ שחרית ומנחה שהן חובה כו' ומשמע מכל זה דאין המלאכים אומרים שירה ביום כלל ויש לדקדק מהא דאמרינן פרק גיד הנשה דף צ"א ע"ב ע"פ כי עלה השחר הגיע זמני לומר שירה ויש לחלק בין המלאכים כו' עכ"ל וכן מבואר בהדיא בזח"ב שמות די"ח ע"ב:
(ג) במס' עכו"ם ד"ג ע"ב בלילה מאי קא עביד יושב ושומע שירה מפי חיות שנאמר יומם יצוה ה' חסדו (פירש"י דן וזן ומלמד תורה) ובלילה שירה עמי (ופירש"י ובלילה נוהג שירו למעלה עמי למטה שאף דוד לא היה מנמנם אלא כשינת הסוס וכל הלילה נוהג בשירות ובתשבחות ובתורה כדאמרינן ברפ"ק דברכות דף ג') ועמ"ש ע"פ קומי רוני בלילה. באיכה סי' ב' י"ט. גם הובאו שם בגמרא ע"פ יומם כו' ב' מימרות דר"ל הנ"ל בחגיגה די"ב:
(ד) בעמה"מ שער קרית ארבע פרק קכ"ה פי' ביום עד חצות היום ממונה מיכאל ומחצות היום עד הלילה רפאל. וזהו יומם יצוה ה' חסדו כו'. ובשער ט"ז פרק ס"ו דק"ס ע"ד כ' וז"ל כי יסוד וחסד שניהם אחד והוא הפה האמור. וזווג או"א נק' יומם שנאמר יומם יצוה ה' חסדו כמו היום שאינו משנה האור אלא כמו שמקבל משפיע אותו הוא בעצמו במדה אחרת שלא ע"י אמצעי משא"כ בשאר המדות עכ"ל:
(ה) זח"א לך לך פ"ב ב' מענין חוט של חסד משוך עליו ביום שנאמר יומם כו' והיינו לפי שעסקו בתורה בחצות לילה יעו"ש. ומשמע התם הטעם שע"י
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור