והכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון. זמנין דאיהו עת רצון וזמנין דלאו איהו עת רצון (ע' זח"ג פ' אחרי דנ"ח סע"א ולקמן פ' מקץ דף ר"ד ע"א) זמנין דשמע וזמנין דלא שמע (ע' זח"ג פ' אחרי דע"ה א') זמנין דאשתכח וזמנין דלא אשתכח דכתיב דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ע' יבמות דק"ה סע"א) אמר רבי אלעזר כאן ליחיד כאן לצבור. כאן לאתר חד כאן לכולי עלמא. בג"כ בריך ליה לאברהם דאיהו שקיל ככולא עלמא. דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ותנינן באברהם כו' עכ"ל. זהו כעין מ"ש בגמ' פ"ק דתענית ד"ט סע"א שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי. ונ"א כיון דאלים זכותיה כרבים דמי. ועמ"ש מזה ע"פ פדה בשלום נפשי. כי ברבים היו עמדי. סעי' יו"ד וסעי' ב':
(ד) זהר פ' וירא דקט"ז ע"ב ריה"ו פתח ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך. תלים סי' קי"ט עת לעשות לה' מהו. אלא הא אוקמוה. אבל עת דא כנס"י דאקרי עת כד"א ואל יבא בכל עת אל הקדש (ע' זח"ג פ' אחרי דנ"ח ע"ב) מאי ואל יבא בכל עת כד"א לשמרך מאשה זרה שהוא כנ"ל. ודא הוא ויקריבו לפני ה' פ' חיי דקכ"ב סע"א מענין לשמרך מאשה זרה שהוא כנ"ל. ודא הוא ויקריבו לפני ה' אש זרה (ע' זהר פ' שמיני דל"ז ע"ב וקשירו מלה אחרא כו' וע' מעין זה בבה"ז פ' חקת גבי אבל תי"ו הוא ד' נו"ן וע' מק"מ פ' אחרי דע"ב א' ובפ' אמור דק"ו. אך כאן אינו זה). מ"ט עת. בגין דאית לה עת וזמן לכולא לקרבא לאתנהרא לאתחברא כדקא יאות. ג' בחי' אלה פי' בזח"מ לקרבא ע"ד וימינו תחבקני ועז"נ עת לחבק הפך עת לרחק מחבק ע' בד"ה ואהי' אצלו אמון גבי משחקת בכל עת. לאתנהרא ע"ד נשיקין רוחא ברוחא לאתחברא עצם היחוד וע' בה"ז. ר"פ תרומה. ור"ל כי או"א נק' תרין ריעין דלא מתפרשין. אבל זו"נ נק' דודים שהיחוד הוא לפרקים בעת וזמן הראוי לזה. כמבואר מזה בזהר ר"פ ויקרא דף ד' סע"א. ועיין מזה בבה"ז פ' וירא ע"פ המאמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא. ובבה"ז פ' תצוה בד"ה איהי קיימא בשיעורא דטי"ת נקודין:
כד"א ואני תפלתי לך ה' עת רצון. ר"ל שהיחוד העליון דזו"נ זהו לפרקים בעתים מזומנים. כי שרש יחוד זה שהוא המשכת תוספת האור בא ע"י רצון העליון. כמ"ש בבה"ז פ' קרח בד"ה ויקומו לפני משה הנ"ל סעי' א'. ובבה"ז פ' ויקהל על המאמר שם דקצ"ז ע"ב בד"ה ת"ח כד קיימא שעתא דרעותא קמי' קוב"ה ליחדא רתיכא עילאה כו' יעו"ש:
לעשות לה' כמ"ד ויעש דוד שם עיין זח"ג בחקתי דקי"ג סע"א וע"ב דכל מאן דאשתדל באורייתא כאלו עביד ותקין הא עת לחברא ליה לקוב"ה. י"ל ע"י עסק התורה דמחו"ב ונהר יוצא ממשיך בחי' זו במל'. גם י"ל עת מל' מקור הזמן עת רצון שימשיך בה מבחי' שלמעלה מהזמן וכענין ערש"מ. ועד"ה ואתחנן בעת ההיא. ובד"ה והיו אמונת עתיך. ענין כ"ח עתים. יודעי בינה לעתים:
זח"ב ל"ו ב' קנ"ה ב' קנ"ד א'. ח"ג עמוד פ"ו ק"ד רמ"ה:
(ה) זח"ב פ' בא דל"ו ע"ב ע"פ ויהי בחצי הלילה כו' כתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ופי' המק"מ וז"ל יובן במ"ש הרב שבחצות לילה מתגלה יסוד דעתיק שהוא במצח דא"א הנק' רצון. וז"ש עת רצון דהיינו בחצי הלילה עכ"ל. ועיין בבה"ז פ' האזינו בד"ה מצחא דאתגליא בע"ק רצון אקרי כו' דהא רישא עילאה פשיט חד טורנא בסימא יאה דאתגליא במצחא היינו יסוד דע"י המאיר במצחא דא"א היינו אור העונג
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור