שה"ש י"ח ד' בפסוק דודי לי. הוא לי לרועה שנאמר רועה ישראל ואני לו לצאן שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי:
איכה ס"ט א' בפסוק פרשה ציון בידיה כו' יעו"ש. סוף קהלת בפסוק דברי חכמים כדרבונות קט"ו ד':
ט גפן ממצרים תסיע. רבות וישב תוך פ' פ"ח ע"פ והנה גפן לפני ע"ש ויחי ס"פ צ"ט ע"פ אוסרי לגפן בשלח תוך פ"כ ע"פ בשלח פרעה נעשו כגפן היין שנאמר גפן כו'. קל"ז א'. ר"פ ואתה תצוה. כי תשא ר"פ מ"ד וע"ש. ויקרא פ' א' קרוב לר"פ. ושם ג"כ ענין כיין לבנו שמלבין עונותיהן של ישראל. וע' בת"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן בענין חמר חיווריון עתיק כו'. בחקתי פל"ו ר"ז ב' (שהוא ל"ז ג') וע"ש באריכות. נשא ר"פ ח'. רס"ז ב'. פתיחתא דאיכה נ"ה א' (שהוא י"ח א'). אסתר קכ"ח ד' בפסוק ויאמר לה המלך מה לך אסתר. גמרא חולין פרק ג"ה דצ"ב ע"א זח"ב משפטים דק"ח ע"ב. ת"ז סוף תיקון ט"ו גפן ממצרים. מה גפן לא מקבלה הרכבה כו'. ועיין בזהר בלק דקפ"ט ע"א בענין ובגפן שלשה שריגים כו'. ובזהר ס"פ וישב דקצ"ב ע"א. לפמ"ש במא"א אותי ו"ד ס"י דיין היינו המ"ן א"כ י"ל ענין אוסרי לגפן כו' שהרי המ"ן דנוק' כמו מ"ן דאימא וכענין עתידה אשה שתלד בכל יום. או י"ל עדמ"ש סד"ה קול דודי גבי ומקפץ על הגבעות בענין כל אשר תאמר אליך שרה כו כי ב"ן יהיה גבוה ממ"ה ומלמטלמ"ע המל' היא כתר וזהו אוסרי לגפן כו'. וז"ש ברבות פ' שמיני ס"פ י"ב לפי שבעוה"ז הביא היין תקלה לעולם לע"ל אני עושה אותו שמחה כו' ע"ש שעה"ד יתברר כו' אז יהי' עד דוד הגדיל כו' ועד"ז הגבורות ולוים יהיו גבוהים מהחסדים כמעלת הזהב כו. לכן עתה אין שמחה עד לע"ל ישמח ה' במעשיו. וזהו ענין יין דלע"ל. מענין תגר גוים ותטעיה יש להעיר ממ"ש בלק"ת פ' נשא ע"פ נשא את ראש בני גרשון דרוש השני פרק ה' ובפ' במדבר דרוש הראשון שהוא ענין גרש את האמה הזאת:
ברבות סדר כי תשא ר"פ מ"ד למה נמשלו ישראל לגפן אלא מה הגפן כשבעליה מבקשים שתשביח מה הם עושים עוקרים אותה ממקומה ושותלין אותה במ"א והיא משבחת. כך כיון שבקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם עקרן בבמצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם והתחילו מקבלים התורה ואומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ויצא להם שם בעולה שנאמר ויצא לכם שם בגוים ביופיך ביחזקאל סי' י"ו עכ"ל:
להעיר מענין לך לך דאברהם. גם י"ל הטלטול ממקום למקום אחר גורם לבוא לבחי' אין ואז דוקא משבחת. וברבות ס' בראשית רפט"ו ע"פ ויסע ה' אלקים גן אר"ח קרני חגבים היו עקרן הקב"ה ושתלן בג"ע. ופי' המ"כ דרך הנטיעות הוא שנוטעין מתחלה הגרעין עד שצמחו ואח"כ עוקרין את הזמורה ושותלן במ"א עכ"ל. וע' מזה ג"כ במשנה רפ"ה דמעשרות בפי' ר"ש שם. וע' זח"א בראשית דל"ז סע"א ת"ח כולהו נטיעין כו' עקרן קוב"ה ואתשיל להון באתר אחרא ואתקיימו. וע"ש דל"ה סע"א ובמק"מ שם ושם ובזח"ב תרומה קכ"ז ב' ובהרמ"ז שם. וז"ל המא"א אות נו"ן סעי' מ"ה נטיעות כקרני חגבים הן ו"ק דמלכים שמתו שהיו דקים מקרני חגבים נקודות ועקרן הקב"ה עקירתן זו היא מיתתן ושתלן במ"א בעולם התיקון ונעשו ארזי לבנון עכ"ל. וזהו כפי' הרמ"ז ולא כמהק"מ. ואפ"ל ע"ד שנת' בתניא בחנוך קטן וז"ל. אך הנה ידוע ליודעים טעמי' דקרא מ"ד כי שבע יפול צדיק וקם* ובפרט שהאדם נק' מהלך ולא עומד וצריך לילך ממדריגה למדריגה ולא לעמוד במדריגה א' לעולם ובין מדריגה למדריגה טרם שיגיע למדריגה עליונה ממנה הוא בבחי' נפילה ממדריגה הראשונה כו' עכ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור