לארץ כי הוא רצוא ובחי' מ"ן והשמים שהוא בחי' שוב ומ"ד מקיף לארץ כו' ע"ש. ובד"ה נשא את ראש בני גרשון נתבאר שהנקודה שהיא מרכז העיגול היא קדמה אל העיגול במחשבה כו'. ועד"ז ארז"ל במחשבה ארץ שהיא הנקודה קדמה לשמים הודו על ארץ ושמים. והנה כמ"כ יובן בענין החגים שהעיגול הוא המשכה מבחי' סוכ"ע דוגמת שמים והם נמשכים לכנ"י הנק' ארץ שהיא הנקודה כו'. ועיקר בחי' חוג סביב הנקודה זהו בר"ה שאז הלבנה היא בבחי' נקודה כו' כנ"ל וכתיב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה וע' באג"ה סי' י"ד על פסוק זה:
(ד) סנהדרין דצ"ו סע"ב ליום הכסא יבא ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר בכסא ליום חגנו כו' והיינו זמן התשובה ע"ש בגמרא וכך ר"ה עשי"ת זהו עיקר זמן התשובה ולכן נק' בכסא וענין זמן זה שאז מאיר הבינה במל' וז"ס מלך כמ"ש בז"ה ר"פ בראשית הובא בסה"מ סי' ע"ז. ועמ"ש מזה ע"פ עשה לך שתי חצוצרות כו' שזהו שבכל ר"ח היו תוקעים בחצוצרות שהם נו"ה. אבל בר"ה תקעו בחדש שופר כו'. בעמה"מ שער ו' ס"פ ס"ב פי' תקעו כ"ד צרופי אד' פעמים כ"ד. בחודש שופר. דיני אלקים של שופר ישיגו מיתוק מסוד חדש שהוא י"ב פעמים הוי' כו' ודבריו דחוקים ויש לפרש לדבריו בחדש שופר שיומשך אור חדש בהשופר כן פי' רבינו ז"ל בד"ה שוש אשיש:
(ה) רבות אמור פכ"ט קצ"ט ב' רבי ברכיה פתח תקעו בחדש שופר וכי כל החדשים אינן חדש. אלא בכסא. וכל החדשים אינן נכסין (מזה הביא ר"ת פ"ק דר"ה ד"ח סע"א ראיה לפרש"י דפי' שהחדש מתכסה בו היינו מה שהלבנה אינה נראית בעליל כמבואר לעיל) אלא ליום חגנו. והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפ"ע. אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו (שח"ג כשמקבלת מחו"ג ימין ושמאל תפרוצי ושיהי' גילוי זה בר"ח זהו כמו דילוג. ועוד הנה מבואר גבי והיה מדי חדש בחדשו שיש מעלה בר"ח מה שאין בשבת אף ששבת גבוה יותר כו' והוא מה שאז אינה טפלה לו כו' לכך בשבת נאמר גבי קרבן תמיד ונסכה כי היא בסוד נקבה וטפלה אל הזכר ובר"ח כתיב ונסכו לשון זכר. כי היא כמוהו במעלה ונסכו לשון זכר. ועד"ז ביו"ט מצד עצמו י"ל ג"כ שהוא כמו בשבת כי מעלה זו בר"ח זמן חידוש הלבנה מאיר בה מבחי' מה שהיו שני המאורות הגדולים כו'. ע"כ מה שר"ה חגו בן יומו הרי אז יש בה מעלה זו שהיא אינה טפלה לו כו'. והיינו שהדבור עליון מקבל מחו"ב עצמו והיינו מבחי' ישראל סבא כו' וכן פי' בלק"ת פ' תבא בד"ה ענין ר"ה. וגם מזדווג עם המדות ויש ב' המעלות ע' בת"א בד"ה כי אתה אבינו) אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי. בחדש זה תחדשו מעשיכם (היינו כמ"ש בד"ה היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות כו' דהיום הזה היינו בכניסתן לארץ וארץ היא תושבע"פ ובחי' זו הוא ג"כ ר"ה כמ"ש ארץ אשר כו' מראשית השנה כו' וא"כ אז הוא כריתות ברית מחדש. לכן צ"ל חדשו מעשיכם כו'. ועמ"ש בפי' אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים בד"ה ציון במשפט תפדה. שהוא לפי כי בעוה"ז דוקא יוכל להמשיך מבחי' סוכ"ע. ועד"ז יובן ענין עשי"ת שהסליחה נמשך מבחי' שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע וכמ"ש בד"ה כי כארץ תוציא צמחה בענין כן אד' הוי' יצמיח בעשי"ת כו'. וע' בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון. ואע"פ שעיקר יום הסליחה הוא ביוהכ"פ. וע' בד"ה שבת שבתון הוא לכם ובד"ה לבאר ענין יוהכ"פ. מ"מ הרי ארז"ל ע"פ כי עמך הסליחה שהסליחה מופקדת עמך מר"ה. וזהו שארז"ל ע"פ דרשו הוי' בהמצאו דהיינו מר"ה עד יוהכ"פ שאזי מאירים יג"מ הרחמים דע"ק ועמ"ש ע"פ מי אל כמוך נושא עון כו' ולכן מזה יומשך בימים אלו בחי' בכל יום
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור