כ"כ כ"א בזאת יתהלל כו' שאזי נמשך לו הארת הכתר בעטרה שעטרה כו' שהוא בחי' שלמעלה מהחכמה וההשגה. ומה שתרגם יונתן על וידוע אותי למדע דחלתי משום דא"א לידע ולהשיג מהותו ממש כ"א הדעת איך שהוא אינו מושג ומזה נמשך היראה. ועמ"ש ע"פ וידעת היום. וגם כמ"ש רוח דעת ויראה ה' וכתיב יראת ה' ראשית דעת. הרי דעת שייך ליראה. וגם כי הדעת הוא חיצוני' הכתר. ועוד כי בלעומת זה אין להם מוח הדעת וכמ"ש גם בלא דעת נפש לא טוב ועמ"ש מזה בלק"ת פ' חקת בד"ה ויקחו לי פרה כי דעת הוא הכרה והביטול היש לאין ע"ד הכיר את בוראו כו'. גם ענין השכל כמ"ש ההיפך מזה אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך כו' תלים ק"ו ז' וע' מזה ברבות ר"פ כ"ג לא האמינו כו' שנאמר לא השכילו כו':
(יא) פ"ב דערכין ד"י סע"ב שילוח הי' מקלח מים בכאיסר כו' לקיים מ"ש אל יתהלל חכם כו' היינו כי המעיין הוא יו"ד דשם הוא נקודה כי מאוא"ס א"א להיות המשכה כ"א ע"י צמצום שיהי' הגילוי רק נקודה עמ"ש בת"א פ' לך בד"ה שרי אשתך ונק' ויצא כברק חצו ועמ"ש מזה ע"פ הזח"ג בלק קצ"ג ב' דנקודה עילאה כו' ומ"ש בד"ה ראה אנכי בענין נקודא בהיכליה. ומ"ש בבה"ז פ' אחרי דנקודה זו כולל כל הרוחב שאח"כ. ועמ"ש בת"א פ' נח סד"ה להבין הענין שתפלת. שנקודה א' העליונה כולל כל כל מה שלמטה כו' ולכן שילוח הי' מקלח מים בכאיסר ועמ"ש ע"פ אוסרי לגפן וע"פ מלך אסור ברהטים. והיינו רהטים של יעקב שנמשך בהם מעיין הנ"ל. ועמ"ש בת"א פ' חיי סד"ה יפה שעה א' בתשומע"ט בפי' שיראה איסור כנגד לבו. ולכן כשהרחיבוהו נתמעט מימיו כי בינה נק' רחובות הנהר בחי' הרחבת ההשגה וזהו תמונת ה' של שם שיש בה אורך ורוחב אבל היו"ד שהיא למעלה מהה"א היא דוקא קטנה מטעם הנ"ל. וע' באגה"ק בד"ה קטנתי מכל החסדים. עוד יובן זה ע"ד שכל שהאור גדול יותר אזי הכלי קטן כמו הראש שבו האור גדול הכלי מועט. וברגל האור מועט והכלי גדול כו' ועמ"ש מזה בבה"ז פקודי דרל"ג ע"ב בענין כל המוסיף גורע כו' ולכן השילוח שהוא מעיין בחי' חכמה כח מה צ"ל קטן דוקא והוא בחי' אין היפך היש וז"ש והחכמה מאין תמצא כו' וז"ש אל יתהלל חכם כו' כי חכמה הידועה ומושגת היא היפך חכמה עילאה שהרי מלמטלמ"ע נק' יש מאין ומלמעלה למטה הוא להיפך וכן שמים גבוהים מארץ ובמחשבה ארץ קדמה כו':
ג כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. ת"י ארי אמרית עלמא בחסדא תבני. שמיא תתקן קושך בהון. נמצא לפירושו יבנה קאי על העולם היינו שהעולם נבנה ע"י החסד. ולפירש"י יבנה קאי על החסד שיתמיד החסד בלי הפסק לעולם שהרי ז"ל רש"י כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד כמ"ש ש"ב ז' והכינותי כסא ממלכתו כו' עכ"ל. וז"ל הראב"ע כי אמרתי בלבי שחסד השם לעולם עומד ובנוי והנה יבנה כמו ובניתי לדור ודור כסאך סלה תלים פ"ט ה'. ושאמונתך נכונה היא בשמים כו'. והמפרשים עולם חסד יבנה כי בחסד נבנה העולם איננו מטעם זה המזמור. ועוד כי כל עולם בכל המקרא הוא זמן עכ"ל:
(ב) בתורת חסד כי אמרתי כו' ור"ל מה שנברא בשי"ב ומה שהשם מחדש טובו בעולם בכל יום תמיד הכל הוא על צד החסד והוא אומר יבנה עכ"ל. ר"ל שלכן נאמר יבנה ל' הוה כי הוא מחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב. שמים תכין אמונתך בהם יראה האמונה שאמרתי שאודיע הוא מה שאתה מכין שיאמינוך מצד השמים. והוא כענין אומרם ז"ל מרגלית טובה היתה תלויה בצווארו של אאע"ה כו'. עיין מזה באלשיך על תלים כאן שביאר הדברים. ועיין בזהר תרומה דקמ"ט ע"א בפי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור