נכון מה שהמזל הוא שבתאי. אך להבין זה מהו הפי' שהמנוחה גורם השבתה למזיקין הנה הוא ע"ד שגיהנם נח בשבת וראי' לזה כי נהר סמבטיון נח בשבת כי בחול זורק אבנים ובשבת נח וכדאי' בב"ר פי"א. והענין כי גיהנם הוא נמשך מזיעתן של חיות. וכמ"ש הנה סערת ה' חימה כו' וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. והענין כי החיות הם בבחי' התלהבות רשפי אש והנה מבחי' הפסולת דההתלהבות נמשך כעס על ההיפוך ומזה נעשה גיהנם. אבל בשבת שהא עלי' העולמות וכמ"ש שער החצר הפנימי' כו' וביום השבת יפתח שהוא למעלה יחוד להוליד נשמות חדשות ומבחי' זו הוא שנמשך נשמה יתירה באדם בשבת ע"כ אין נמשך פסולת והניצוצי' שנפלו למטה ונעשה גבו' קשות בגיהנם עולין ונכללי' למעלה להיות בבחי' גבו' ממותקות וא"כ אין לגיהנם שורש יניקה כלל למעלה בשבת לכן הגיהנם נח בשבת. ובזהר פ' יתרו פ"ט מבו' הטעם לפי שאז התגלו' עתיקא ולית שמאלה בהאי עתיקא לכן הגיהנם נח כי שורש הדיני' הם הגבו' אבל כשמאיר בחי' עתיקא דלית שמאל' בהאי עתיקא לכן הגיהנם נח בשת. ועד"ז יובן ענין וחד חרוב כי הוא ע"ד יוכ"פ אין בו לא או"ש. וצ"ל והלא שבת מצוה לענגו ויו"כ הוא שבת שבתון מדוע ביוכ"פ אסור או"ש. אך הענין כי בשבת אפשר להעונג להיות נמשך בגשמיות ע"כ מותר או"ש ומצוה לענגו. משא"כ ביו"כ שהוא מדריגה גבוה יותר א"א להעונג להיות נמשך בגשמיות. ועד"ז לע"ל שיהי' עוד בחי' גבוה יותר הנה יהי' וחד חרוב. פי' ממלאכות גשמי' חרישה וזריעה כי אחרי שאין בו לא או"ש א"כ לא יצטרך חרישה וזריעה וכה"ג. והוא כי זה העולם הוא מקבל מבחי' ח"ת. אבל לע"ל שיהי' עליות חכ"ת בחכ"ע הנה מבחי' ח"ע לא יוכל העולם לקבל לכן יהי' וחד חרוב ממלאכות גשמי' אבל העונג האלקי לנשמות יהי' ביותר. וזהו שטין ע"פ המים הוא בחי' ענג שלמעלה מהתלבשות בחכ'. והנה כמו שבשבת ל' השבתה וביטול כמ"כ הוא בפסח. אך ביום הראשון תשביתו שאור כי שאור חמץ הוא מגבו' אבל מצה הוא ששומרי' מחימוץ והוא בחי' לית שמאלה בהאי עתיקא. אך מ"מ הנה להיפוך דבר המביא לידי חימוץ אדם יוצא בו י"ח מצה. משא"כ דבר שאינו בא לידי חימוץ אינו יוצא בו י"ח מצה. והענין כי תכלית המכוון שצריך להפוך גבו' לחסדים ולכן צ"ל מדבר שיוכל לבוא לידי חימוץ רק ששומרי' מחימוץ. ועי"ז ממתיקי' דיני'. ולכן כתיב מצות יאכל את ז' הימים שצריך להאכיל הז' ימים מצה כי ז' ימים הם ז' מדות זו"נ שיש בהם חו"ג רק שצריך לעשות שיתכלל גבו' בחסדים וע"כ צ"ל דוקא מדבר הבא לידי חימוץ רק ששומרי' אותו מחימוץ ועי"ז ממתיק דיני'. ובאדם הוא להפוך היצה"ר שנק' שאור שבעיסה כי בכל לבבך בב' יצריך. והנה ביום הראשון גימט' כתר וכתר אותיות כרת וכל אויבך יכרתון כו' אז נמשך כח מלמעלה להיות יכולים לעשות תשביתו שאור ואח"כ מצותיאכל את ז' הימים להמשיך מבחי' זו בכל המדות. הגם שיש בהם דין צריכים להפוך זה. והנה ע"י ספה"ע שהוא בירור והיפוך ז"מ. הנה אח"כ בשבועות חמץ תאפינה כי הוא התנשאו' דקדושה כמ"ש לך ה' הגדולה והגבו' כו'. אך מ"מ על המזבח עצמו לא קרב חמץ כ"א שהי' נאכל לכהנים ובעלי' מתכפרים. והנה ע"י התנשאו' דקדושה עי"ז תרום ידך על צריך וכל אויבך יכרתון כו':
ב טוב להודות לה'. עמ"ש מזה ע"פ אך טוב וחסד ירדפוני ומ"ש הרמ"ז בז"ה פקודי דף ר"כ:
ג להגיד בבקר חסדך ואמונך בלילות. ברכות פ"ק י"ב א'. ילקוט ח"א ס"ט ג' רס"ו א'. ח"ב ע"ה ד'. וזה הפסוק הוא שיר של לילה האומרת כן בפרק שירה עמ"ש בענין רננא ברמשא. ובענין מדת יום ומדת לילה בת"א סד"ה להבין ענין הברכות בפ' בראשית ומ"ש ע"פ ויחלק עליהם לילה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור