(א) רש"י פי' להגיד בבקר חסדך בעת הגאולה. ואמונתך בלילות ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך. כ"ז נאה וטוב עכ"ל. ועמ"ש ע"פ יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת תלים י"ט:
(ב) זח"א פ' בראשית דל"ו ע"ב שבלילה שולטת עה"ד שהוא בחי' מל'. וע"י שבני ישראל מקדימים ויהבי ליה נפשם בפקדון ע"ד בידך אפקיד רוחי. לפי שבא בפקדון ע"כ מחזיר להם נשמתם. וז"ש ואמונתך בלילות עכ"ד. ר"ל אף שאז שליטת עה"ד עכ"ז מתנהג באמונה להחזיר הנשמות כו'. ועיין מזה באריכות בזהר פ' במדבר דף קי"ט ע"א ע"פ בידך אפקיד רוחי. ועיין ברבינו יונה סביב הרי"ף ספ"ק דברכות גבי אמת ואמונה ערבית ובהרד"א גבי אמת ואמונה:
(ג) זח"א ויקרא דט"ז סע"ב ע"פ או מצא אבדה. הה"ד אבדה האמונה. מאי אמונה דא כנס"י כד"א ואמונתך בלילות. אבדה האמונה כ"א על מה אבדה הארץ. וכולא חד והא אוקימנא. כי ארץ הוא בחי' אמונה וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום. שע"ז נאמר לע"ל ומלאה הארץ דעה. ובת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בפי' וענין ארץ זבת חלב ודבש. אבדה ולא נאבדת. ולא אבודה. פי' במק"מ שאבדה לז"א שאינו מזדווג עמה. א"נ אבד השפע שהי' בא לו תחלה עכ"ל. לפ"ז הפי' אבדה האמונה הז"א אבד את המל'. כי מצא אשה מצא טוב. ועכשיו הוא חסר בחי' זו. ולפי פשוטו אבד כביכול את האמונה שבאריכות הגלות נדמה כאלו אינו מקיים הבטחתו. והיינו מחמת גלות השכינה שהיא קיום דברו והדבור בגלות. ועפ"ז יש לפרש מ"ש וצדיק באמונתו יחיה דקאי ג"כ על צדיקו ש"ע. במד"ר בקהלת דצ"א א' ע"פ מה יתרון העושה. והיינו כי באמונתו שהיא כנס"י ומל' יחיה. שעי"ז דוקא בא לו השפע מע"ק שזהו ענין מצא טוב טיבו דעתיקא כגוונא דא הצדיק אבד. אבוד או נאבד לא כתיב אלא אבד הה"ד אבדה האמונה. בג"כ והשיב את הגזילה או את האבידה. וז"ל המא"א א' ד' אבד נק' היסוד בזמן הגלות כי אז אבד לנוגביה ואבד מלקבל ברכאן עילאין וסימנך הצדיק אבד. וכן ע"ש אבדה זו נק' זו"נ אובדים בגלות.
(כמ"ש בזהר ואתחנן דרס"ו ע"פ ובאו האובדים בארץ אשור כו'). כי פסק זווגיהו. והמל' נק' אבדה. והיסוד אובד. וסימן ברכת אובד אלי תבא כו' עכ"ד. ומזה יובן ענין להגיד כו' ואמונתך בלילות כי ע"י אמונה זו בלילות מחזיר האבדה לבעליה דהיינו והשיב את האבדה מה שאבדה האמונה ונעשה חיבור ויחוד אמת ואמונה שהם קבה"ו וכמ"ש בזהר בלק קצ"ג ע"ב בפי' אמונה אומן דא נהר וגן שהם יסוד ומל':
(ד) זח"ג ס"פ צו דל"ה ע"ב ע"פ ה' אלהי אתה ארוממך כי עשית פלא כו' אמונה אומן ואוקמיה אמונה בלילה כד"א ואמונתך בלילות וביאור שזהו ענין ההמשכה מעמיקו דכולא בחי' פלא יסוד דאו"א עד שנמשך בבחי' מל' הנק' אמונה. והענין כמ"ש במא"א למ"ד י"א לילה נק' המל' אחר שקבלה הזכר בסוד ה' ג' ווין כו' ונק' ליל קודם קבילת דכורא והוא מהזהר בא דל"ח ע"פ ליל שמורים כו' הוא הלילה הזה כו' וזהו להגיד כו' ואמונתך בלילות שיהי' עי"ז בחי' הלילה הזה כו':
(ה) בפ' בהר דק"י ע"ב. ע"פ בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. שע"י ועשה טוב ממשיך למעלה בחי' אמרו צדיק כי טוב. כדין שכן ארץ ורעה אמונה. כד"א ואמונתך בלילות. והיינו שע"י צדקה ומע"ט מעוררים וממשיכים השפע שיבא ביסוד ועי"ז נמשך מיסוד למל'. וזהו ועשה טוב ורעה אמונה ועי"ז נמשך השפע למטה גלוי אמונתו ית'. וזהו להגיד בבקר חסדך ואח"כ ואמונתך בלילות. כי בקר הוא יסוד את האור כי טוב נמצא ענין להגיד בבקר חסדך בנין והמשכת האור בז"א.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור