העושה צדקה. וענין מאה שערים נש"ב לך הוי' כו' כי כל כו' מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט. והנה ס"ת אור זרוע לצדיק כו' עקיבה. כי ר' עקיבא מסר נפשו על קדושת השי"ת כמו יצחק אבינו:
(ג) שם ס"פ הנ"ל דקל"ג ע"ב וכשם שהלבנה היא של אור (משא"כ החמה היא של אש) כך ישראל נוחלין האור שנאמר אור זרוע לצדיק כו' ואומר קומי אורי כי בא אורך ולכן נאמר החדש הזה לכם שיהא שלכם שאתם בדוגמת' עכ"ל. ועפ"ז אפ"ל פי' אור זרוע כי ענין הזריעה כשזורעים הגרעין בארץ הוא מוסתר ואינו נראה כלל גם נרקב עד שאח"כ צומח ממנו צמיחה רבה ביתר שאת ממה שהיה כך בענין הלבנה הרי עכשיו נתמעט אורה כמארז"ל לכי ומעטי את עצמך כו' וגם ט"ו יום בכל חדש היא הולכת וחסירה ולע"ל יצמח אורה כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה כו' ובע"ח שער א"א פ"ב כ' כי יהי' לעתיד אורה גדולה מן השמש עכ"ל. ומ"ש והי' כו' זהו לימות המשיח. וע' בגמ' ספ"ו דפסחים דס"ח סע"א שחילקו ג"כ בין אור דעוה"ב לאור דימוהמ"ש. ואפ"ל ג"כ שהצמיחה מזה הוא התגלות אור שנברא ביום ראשון כו'. וזהו פי' שהלבנה היא של אור ר"ל ששרשה מאור שנברא ביום ראשון משא"כ החמה היא של אש כו':
(ד) תרומה ר"פ ל"ה אור שנברא ביום ראשון כו' עמד וגנזו מהן שנאמר וימנע מרשעים אורם (ע' בת"א פ' בשלח משמע דזהו אור א"א והוא סוכ"ע. ועכשיו האור רק מז"א ממכ"ע) ולמי גנזו לצדיקים לע"ל כו' והיכן גנזו בג"ע שנאמר אור זרוע לצדיק כו' עכ"ל. אפ"ל כי ג"ע העליון הוא בינה ששם זרוע וגנוז פנימי' יסוד אבא כו' וכמ"ש בע"ח דפנימי' או"א זהו פנימיות עתיק. והנה כיון שעל אור שנברא ביום ראשון כתוב אור זרוע. א"כ על כרחך הצמיחה יהי' בחי' יותר גבוה גם מהאור ההוא. ואפ"ל עדמ"ש שבעתים כאור שבעת הימים. ואור שבעת הימים זהו אור שנברא ביום ראשון. וא"כ שבעתים היינו שמ"ג פעמים כאור הנ"ל כמ"ש רש"י בפסחים דס"ח ע"א. וע' ברבות בא ס"פ י"ח דפי' שבעתים כאור שבעת הימים כאור שברא הקב"ה בתחלה וגנזו בג"ע והיינו שהאור ההוא שמש כל שבעת ימי בראשית כמ"ש ברבות בראשית פרשה י"א. וע"פ הנ"ל אפ"ל ענין ש"ע נהורין הנזכר בזהר ולפעמים אמרו שע"ה נהורין והיינו שהם מבחי' שבעתים כאור שבעת הימים היינו שמ"ג פעמים ועם ל"ב נתיבות החכמה הם שע"ה נהורין ול"ב נתיבות הם ע"ס וכ"ב אותיות שבהם ועל ידם מאיר אור הנ"ל והיותם ש"ע נהורין היינו שמ"ג הנ"ל עם כ"ז אותיות. ברבות שמיני פי"א דף קע"ז ד' פי' ג"כ אור זרוע שהוא ענין והיכן גנזו בגן עדן. וכ"כ עוד באסתר קי"ז א' בפסוק ויהי בימי אחשורוש:
(ה) ס"פ שלח לך דרמ"ט א' ע"פ ועשו להם ציצית הה"ד אור זרוע לצדיק. וכתיב ה' חפץ למען צדקו וגו' זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל יצא לחרוש לא תחרוש בשור ובחמור כו' עכ"ל. לפי"ז פי' אור זרוע אור היינו התורה ומצות זרוע מה שנתלבשו בכל פרטי הענינים שבעוה"ז בחרישה וזריעה כו'. ולבושי' כמו ציצית. ובבתים מזוזה וכן בכל שא"ד. גם יש לפרש עפ"ז אור זרוע כי המלאכים בקשו שתנתן להם התורה כמו שהיא למעלה ברוחניות ולא נתנה להם כ"א ירדה ונתלבשה בדברים גשמיים וזהו אור זרוע. ופי' לצדיק היינו הקב"ה. וזהו שהביא ע"ז הפסוק ה' חפץ למען צדקו שלמען צדקו זרע את האור שהיא התורה. וכמ"ש אדמו"ר נ"ע בד"ה צאינה וראינה בפי' תען לשוני אמרתיך כי כל מצותיך צדק. שמה שהמשיך הקב"ה רצונו בתורה ומצות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור