החכמה והביטול למטה. וזהו חסד לאברהם. כי אברהם גימט' רמ"ח היינו רמ"ח אברים שכולם נמשכים אחר הימין. וגם כמ"ש בת"א ס"פ ויצא סד"ה וישכם לבן בבוקר. וז"ל והנה בחי' לבן דקדושה שם הוא מקור הרחמים העליונים מה שלמעלה מעלה מסדר השתלשלות ואתערותא דיליא בבקר דאברהם בחי' חסד שיתלבש בחסד בבקר. ועמ"ש בפי' הוי' יחתו מריביו המשכת חסד עילאה ורב חסד שיתלבש בחסד דז"א. וזהו זכר חסדו. ובמ"א נתבאר כי מדת חסד עצמה נק' גדולה. וכשאור א"ס מתלבש במדה זו נק' הגדול. וגדולה לשון נקבה שהמדה היא הכלי שמקבל מהאור המלובש בה ובהמשכת האור בהכלי נק' הגדול ל' דכר. וזהו זכר חסדו:
קיצור. גם פי' זכר חסדו. שיהי' זכר ומשפיע המשכת החכ' והביטול למטה כמו וזכרתם את כל מצות ה'. גם ע"ד וישכם לבן לובן העליון ורב חסד שיהי' מאיר בבקר דאברהם ועי"ז ה' יחתו מריביו. וגם ע"ד הגדולה. הגדול:
ואמונתו. מפרש במד"ר ויצא שם. זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב וא"כ פי' זכר חסדו ואמונתו זהו ע"ד תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם. וענין תתן אמת פי' בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי ע"ד כי אל דעות. וזהו ע"ד לעשות הישר סד"ה כי תשמע בקול. וגם אמת זהו עתיקא עיין ביאור אלה מסעי. דרוש השלישי. ולפ"ז פי' ואמונתו שיקיים הבטחתו ואמתתו. ובפרש"י פ' וארא בפי' ושמי הוי' כו' לא נכרתי במדת אמיתות שלי שעלי' נק' שמי ה' נאמן לאמת דברי שהרי הבטחתי ולא קיימתי עכ"ל. והיינו כמ"ש ההוא אמר ולא יעשה כו' כי לא איש אל ויכזב כו' הכזב אינו שקר אלא שנפסק השפע, ע"ד הנהרות המכזבים פ"ח דפרה. ולכן אמרה השונמית לאלישע אל תכזב בשפחתיך כמ"ש בזהר ר"פ בשלח ובפי' הרמ"ז שם. ולכן עיקר האמת נמשך מעתיקא שעז"נ כי לא אדם הוא להנחם כדפי' בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ זכור ושמור שזהו ההפרש בין מלוכת שאול שהיה לה הפסק ובין מלוכת דוד. ומזה יובן ענין ושמי הוי'. מדת אמיתת שלי. כי אני הוי' לא שניתי. וזהו ואמונתו תתן אמת ליעקב כו'. ועמ"ש בלק"ת ס"פ קרח בפי' ויגמול שקדים כשההמשכה בא מבחי' חסד דע"ק באה במהירות בלי עיכובים כו':
ו בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. פ"ג דר"ה כ"ז א'. ס"ח סי' תתש"ס. ילקוט.
(א) ז"ל ס"ח שם כשהיו ישראל מתגברין בקול שופר ובחצוצרות היו ברקים יוצאין מן הארון וקולות ושוברין למעלה שרי עכומ"ז (הג"ה אפ"ל שזהו ענין שברים ע"ד שבור זרוע רשע עכ"ה) ונופלים. אח"כ נופלים עמלקים ועכומ"ז למטה. וזהו שנאמר קול ה' שובר ארזים. וכתיב אשר כגובה ארזים גבהו ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. ואשמיד פריו ממעל זה המלאך מזלם. ושרשיו מתחת אלו העמלקים ועכומ"ז כי אין לך דבר שלא יהי' מלאך ממונה עליו. ואפי' כל עשב ועשב שנאמר עשבא כתורין לך יטעמון לשון רבים כלומר כל מלאך הממונה על עשבו עכ"ל. ואפ"ל שזה מרומז בפסוק ויצא כברק חצו ואד' הוי' בשופר יתקע. וצ"ל מ"ט צ"ל בקול שופר ובחצוצרות. ולא כשתוקעין בשופר לבד בר"ה ובחצוצרות לבד בתעניות ור"ח:
ונעורר על דברי הה"מ נ"ע באו"ת פ' בהעלותך ע"פ עשה לך ב' חצוצרות כסף. וז"ל פי' חצי צורות* ע"ד על דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (הג"ה עמ"ש בזה בתו"א ע"פ ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר עכ"ה) כי האדם הוא רק ד' מ' דבור מלכות. וכשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור