נקרא אדם (הג"ה ר"ל כי אדם פירושו א' דם עמ"ש בד"ה בשעה שהקדימו סעי' ב' כי גם בתורה נאמר זאת התורה אדם א' דם כו' ע"ש ובהביאור שם סעי' א' ענין שופך דם האדם באדם. ע' בלק"ת מהאריז"ל ע"פ זה בשם כנפי יונה ובכוונות עשר מכות. ע"י חטא אזי אינו אדם דקדושה כ"א אדם בליעל. במא"א א' ל"ב. או כקוף בפני אדם ע"ד שאמרו פ' בראשית עמ"ש ויולד בדמותו כצלמו שמקודם היו כקופין כו' ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון סעי' א' ענין מ"ד ימי הספירה משש"פ עד שבועות הוא דם נעכר ונעשה חלב וא"כ שבועות נעשה אדם א' דם. וע' פע"ח שער ספירת העומר פ"ד מענין א' דם. ובמא"א ד' ט"ז. ויש להעיר עוד ממ"ש בלק"ת פינחס בד"ה קדש ישראל בענין לא תאכלו על הדם ובביכעל פערטיל דסמיליאן דס"ט ע"ב פי' כשהנפש היא עדיין על הדם ולא בתוכו שלא נתלבשה להיות א' בביטול הנפש התחתון. ור"ל הנה"ב שבדם היא הנפש התחתון ובק"ש באמרו בכל נפשך שמוסר הרצון הגשמי של נה"ב נעשה אדם א' דם. פי' שהאל"ף מתלבש בדם. אל"ף היינו הנה"א ע"ד מופלא סמוך לאיש ועמ"ש בד"ה מראיהם ומעשיהם בענין נוצר חסד לאלפים ובביאור ע"פ ויקרא דתקס"ז פי' אדמו"ר אדם ה"ע אל"ף דבור ומעשה שהם ג' בחי' בי"ע ולפי שז"א דאצילות יורד בבי"ע לברר בימי החול ע"כ נק' אדם משא"כ בהיותו באצילות הוא בחי' כי לא אדם הוא כו' ועמ"ש ע"פ כמים הפנים כו' לב האדם כו' ועמ"ש עוד מענין הדם שרומז לל"ת בד"ה אלה פקודי בענין הדפק ובהביאור שם שהדם מבינה והדפק מאבא וזהו א' דם ע"ד עכ"ה):
(ב) והקב"ה עשה כמה צמצומים (ע' בסש"ב ח"ב פ"ט בהג"ה) דרך כמה עולמות כדי שיהי' אחדות עם האדם שלא יכול לסבול את בהירתו (הג"ה ור"ל כי בא"ס נאמר כי לא אדם הוא וא"כ זה שיקרא כביכול אדם עד שיהי' אחדות עם האדם והיינו ע"י התלבשותו בע"ס ג' קוין ציור אדם עמ"ש בד"ה זכור ושמור ובד"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם ובענין ג' בחי' אדם היינו דרך כלל מודומ"ע א' ד' מ"ם. זהו ע"י צמצומים. ועמ"ש בד"ה אתם נצבים סעי' ה' גבי והוא ית' השפיל א"ע כו'. ועמ"ש בביאור כי כארץ תוציא צמחה בסופו בענין לעברך בברית. ומ"ש בענין הכרובים בד"ה מי יתנך עכ"ה). והאדם צריך לפרוש א"ע מכל הגשמיות (עמ"ש סד"ה ראשי המטות) עד שיעלה דרך כל העולמות (עמ"ש בד"ה האזינו בענין והרוח תשוב) ויהי' אחדות עם הקב"ה (שיהי' בבחי' למען חייך באג"ה ססי' ד' ובד"ה והקרבתם אשה עולה. כמו האדם עם חיות עצמו ממש. א"נ ע"ד מ"ש סד"ה ואשה כי תדור כמו אהבת האשה לאיש ברשפי אש שהם ג"כ תרי פלגי גופא) עד שיבוטל במציאות ואז יקרא אדם (עמ"ש בד"ה אדם כי יהי' בעור בשרו ובזח"ב צ"ד סע"ב). ועמ"ש בד"ה תקעו השני ס"ג והנה כו' צריך העליון לירד כו' והתחתון צריך לעלות כו' ע"ש). וזהו ועל דמות הכסא שהוא יתברך מכוסה שם (הג"ה בלקו"ת סוף שה"ש בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשי' פי' כי הפרסא שבין אצילות לבריאה הוא הנק' כסאי וז"ש כאן שהוא יתברך מכוסה שם כי הפרסא הוא עד"מ המשל שמכסה ומסתיר על השכל שבתוכו כנזכר בד"ה והבדילה הפרכת. ובביאור ויקרא תקס"ז פי' שלכן נק' בורא חשך שעולם הבריאה נק' חשך שאין אור א"ס מושג שם כמו באצילות והיינו מחמת הפרסא הנ"ל. והנה אין ערוך מדות דבי"ע לגבי מדות דאצילות כמש"ש בלק"ת ע"כ זה שיהי' נק' אדם הוא ע"י הפרסא הנ"ל ולכן על דמות הכסא דוקא דמות כמראה אדם. וע"ש פי' השמים כסאי שכסא הנ"ל נמשך מהכתר הנק' שמים והוא נמשך ע"י תשובה. ויש להעיר מזה לענין בכסא ליום חגינו דפי' בזח"ג שופטים ער"ה א' דסליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך כו'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור